מערכת שבתון"וזכרם לא יסוף מזרעם"
הרב שלמה שושן, חבר בית הדין הרבני
ראש הישיבה וגרעין קרן קהילות – בית שאן
על פורים שנתפס לפעמים במבט שטחי וחיצוני, כיום של ליצנות והתפרקות, נאמר בחז"ל שלא יתבטל לעולם. כך לשון המדרש במשלי פרשה ט' : "שכל המועדים יהיו בטלין, וימי הפורים לא יהיו נבטלין לעולם, שנאמר (אסתר ט, כח) 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם'".
וכך פוסק הרמב"ם בעקבות דברי הירושלמי במסכת מגילה (ז.): "ר' יוחנן ורשב"ל: ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשה ספרי תורה אינן עתידין ליבטל, מה טעמא? "קול גדול ולא יסף". רשב"ל אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל – נאמר כאן "קול גדול ולא יסף" ונאמר להלן "וזכרם לא יסוף מזרעם". הדברים כמובן דורשים הסבר, מה כל כך מיוחד בחג הזה שיישאר לנצח, ומדוע זכתה מגילת אסתר להתעלות מעל כל ספרי הנביאים ולהשתוות לחמשה חומשי התורה הנצחיים? והרי כל ה"פורים" הזה הוא חג שנוצר כתוצאה מגזירה שנועדה רק להפחיד את עם ישראל. כנאמר במסכת מגילה (יב.) "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם אמרו אתם. אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו אמור אתה. אמר להם מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב-כי לא ענה מלבו." כלומר, רשב"י מסביר לתלמידיו שבעצם כשם שעם ישראל השתחוו לצלם לא מתוך כוונה אמיתית אלא מפחד, כך הקב"ה הביא עליהם גזירת כליה רק ב"כאילו" ולא היתה כוונתו חלילה באמת להשמידם. והתמיהה גדלה, מדוע נצחי חג זה שלכאורה תחילתו ב"כאילו" וסופו ב"כאילו"??
כידוע, דברים גדולים מתגלים דווקא בחשיכה גדולה. נס הפורים התרחש בסוף גלות בית ראשון כשהחושך מתעצם. אז צומחים כוחות חדשים גם בתוך העם המפוזר והמפורד השקוע בגלות עד צווארו, ואז גם נחשפת אהבת ה' העצומה לעמו. במבט חיצוני, העם אכן השתחווה לצלם ונהנה מסעודת הרשע שבה הוגשו מאכלים ומשקאות " גלאט כושר" כנאמר במגילה "והשתיה כדת אין אונס" וכן "לעשות כרצון איש ואיש", אך בסעודה זו השתמשו בכלי המקדש ובגדי הכהן הגדול כשהמטרה להעביר ליהודים מסר ברור- עברו שבעים שנה ולא נגאלתם אז לעולם לא תגאלו יותר. שותפות בסעודה זו של רוב רובו של העם, מלמדת על גודל הייאוש והתרדמה הרוחנית שעם ישראל שקע בה. אילו הדברים היו ממשיכים על מי מנוחות בלי גזירת השמד של המן, התרדמה של האומה היתה הופכת חלילה למוות רוחני בלתי הפיך.
אהבת ה' הנצחית לישראל נתגלתה דווקא באמצעות גזירת השמד. אז התעוררה האומה מתרדמתה ומרצונה להיות "ככל הגויים בית ישראל". לא רק שחזרו בהם מייאושם, אלא גם הוסיפו קומה חדשה במחויבותם לתורה – "הדור קבלוה בימי אחשורוש". לא רק חזרה על קבלת התורה, אלא מדריגה חדשה שלא ניתנת לביטול, שהרי כעת קיבלו את התורה מתוך הסתרה מוחלטת ללא מעמד הר סיני. כך מתגלית האהבה ההדדית בין הדוד לרעיה שהריחוק וההסתרה הביאו להתעצמות הגעגועים ולחידוש הקשר ביניהם בקומה גבוהה ופנימית יותר. השפת אמת מסביר כי מתוך ההסתרה שהעם היה נתון בה בפורים, הם הפכו את קישורם לתורה במעמד הר סיני הנשגב מקישור על טבעי וחד-פעמי, לחיבור טבעי ונצחי שמתחדש בכל שנה ובכל מצב, גם החשוך והקשה ביותר.
כאז, גם היום בדור הגאולה שהחלה מתוך חושך גדול. אותה תשוקה אלוקית טבעית שנחקקה בנשמות ישראל בימי מרדכי ואסתר בחושך רוחני מוחלט, היא זו שעוררה בדורנו את נשמות פזורי ישראל מכל קצוות תבל, להתנער ולעלות במסירות נפש לארץ.
זוהי נצחיות הפורים שמתגלית ומתעצמת בכל שנה, ככל שמתוך הטבעיות ומתוך רצוננו הפנימי אנו משתוקקים לבניין האומה והארץ, בע"ה בקרוב נזכה לגאולה השלמה.
(תצווה תשעז)
