"חכמת הלב וחושבי מחשבות"

עו"ד ארנון גרפי

"באמצעות הלב רואה אדם נכונה, מה שחשוב באמת אינו נראה לעין" (אנטואן דה סנט-אקזיפרי/"הנסיך הקטן").
למביט מהצד במהלך משפט בימינו דומה כי סיומה של מלאכת השפיטה הינה קליעה למטרה שבה השופט מכוון את חץ פסק הדין אל המטרה היחידה האפשרית בנסיבות העניין, וקובע את פסק הדין וזאת לאחר שכיוון היטב.
מאידך, קיימת אמרה המיוחסת לשופט זילברג לפיה שופט טוב שולח חץ עפ"י תחושת הצדק הנטועה בו ואז לוקח חוגה שהיא הדין המצוי, ומסמן עיגול. אם העיגול הוא סביב החץ אותו סימן מלכתחילה. הוא יודע שנהג נכון. אין ספק כי שופט קשוב אשר מפעיל גם שיקולים של אינטואיציה וחכמת לב, ינעץ את החץ במקום הראוי וסביבו יסמל את המעגל העוטף את המטרה בכישרון רב ובהתאם לדין אשר אמור לבסס ולנמק את התוצאה אליה הגיע.
מה הם הכלים בהם ישתמש האדם בבואו להכריע בעניין או בסוגיה כאשר קיימים יותר מפתרון אחד אפשרי.
בפרשתנו בולט הביטוי "חכם לב" שחוזר על עצמו שבע פעמים וכן מופיעים מספר רב של פעמים השורש "חשב" והצירוף "חכמה, תבונה ודעת".
מה הן חוכמת הלב, הבינה, הדעת והמחשבה המוזכרות בפרשתנו?
הרש"ר הירש מסביר כי בצלאל התמנה לא רק בשל יכולותיו האומנותיות החיצוניות אלא יש צורך גם בכישרון שמורכב מיכולת לקלוט ולהבין את המשמעות הפנימית הרוחנית העמוקה של המעשה אותו בא לבצע חכם הלב הפועל בתבונה ודעת.
הרמב"ן מוסיף, שמלאכת המשכן לא הייתה כישרון אומנותי אלא מעשה רוחני ממש כבריאת העולם.
במדרש במדבר רבא, מובא תיאור לפיו הקב"ה מצווה את משה לעשות את מנורת הזהב ומשה מתקשה בכך מספר פעמים ואז שולח אותו הקב"ה לבצלאל אשר עשה אותה לאלתר. אין ספק שיכולתו של משה כנביא וכרואה מראות ה' עולה על זו של בצלאל, אולם לבצלאל, אשר מוגדר במדרש כאדם אשר "בצל אל היה עומד", יש את חכמת הלב והתבונה והדעת אשר מאפשרות לו לקלוט את המשמעות הפנימית הרוחנית העמוקה הגלומה ברעיון אותו הוא צריך לבטא וליישם באופן גשמי.
בבואנו לנתח את המושג "חכמת לב", נראה על פניו כי מדובר לכאורה בשני הפכים- "חכמה" אשר מכוונת למוח ולראש וממולה הלב אשר מייצג מאווים ורגשות. אם כך, מה משמעות חכמת הלב וכיצד מתחברים הדברים? ואכן הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" שואל שאלה זו וזו לשונו: "אבל עדיין קשה לשון "כל חכם לב", והרי כוח השכל אינו בלב אלא משכנו במוח, אלא "חכם לב" יש עוד שתי משמעויות: חדא, חוכמת יראת ה' שהיא ראשית חוכמה ומשכנה בלב. שנית, בכוח הביטחון שיחכם במלאכה זו על אף שלא למדה ולא אימן ידיו לה מעולם".
חיבור של שתי המשמעויות הללו בעצם מבהיר מהי אותה חכמת הלב האמורה, שהיא כשרונות וכישורים מחד, ומאידך תיעול הכישרון והרגשות והבאתם לביטחון מלא בקב"ה ובחרדת הקודש אשר מלווה את המעשה בעת הביצוע.
בצלאל ואהליאב מייצגים את הדמויות האידיאליות בהקשר זה של חכמת הלב, שכן יש בהם כישרון אומנותי ויכולות מקצועיות גבוהות לצד צניעות ונדיבות לב, תוך שהם פועלים מתוך חרדת קודש ומלאי אמונה וביטחון בקב"ה.
בעניין זה של חכמה מחד ולב מאידך, מביא המדרש בילקוט שמעוני מחלוקת בין חכמים בהקשר של הפסוק "והחכמה מאין תמצא". רבי אליעזר אומר בראש ורבי יהושע אומר בלב. המדרש קובע כי נראה שיש ללכת בדרכו של רבי יהושע תוך אזכור הפסוק מתהילים "נתת שמחה בליבי" ואין שמחה אלא חכמה, שנאמר במשלי "חכם בני ושמח לבי".
בהקשר זה ראוי להזכיר את דעתו של אחד מגדולי בעלי המוסר, הרב יהודה ליב חסמן, לפיה החכם באמת הוא זה שליבו מכוונו להוציא לפועל ולקיים בגופו את כוח השכל שבמוחו.
בספרו "אינטליגנציה רגשית" קובע ד"ר דניאל גולמן כי לאינטליגנציה רגשית יש חשיבות העולה על IQ גבוה וכי ניתן למצוא אנשים בעלי IQ גבוה אשר נכשלים בחיי היומיום ומאידך אנשים בעלי תבונה רגשית שגולמן קורא לה "אינטליגנציה רגשית"-אשר עושים חיל. במושג זה של אינטליגנציה רגשית נכללות מודעות עצמית ושליטה בדחפים, התמדה, דבקות במשימה עד כדי קנאות, מוטיבציה עצמית, אמפתיה וכשירות חברתית.
כאשר נרתמת הבנה ויכולת זו והיא מלווה כל כולה ביראת השם חדורת אמונה, הרי שמתבהר יותר המושג "חכמת לב" האמור בפרשתנו, ואכן לדעתו של הרב סולובייציק חיבור של חכמה אינטלקטואלית המצוי בראש עם החכמה הרגשית המצויה בלב, הוא חיוני ואי אפשר לאחת להתקיים ללא רעותה.
לא ניתן לסיים בלי להבחין בחיבור שעושה הפרשה בין בצלאל ואהליאב. בצלאל הינו נצר למשפחת חור…(למטה יהודה), אשר מגדולי השבטים היה. מאידך, אהליאב הינו משבט דן וכפי שרש"י מציין בפרשתנו (ל"ה פס' ל"ד) "ואהליאב משבט דן, מן הירודין שבשבטים, מבני השפחות, והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר (איוב ל"ד י"ט) "ולא ניכר שוע לפני דל".
כלומר, פרשת השבוע גם מעבירה לנו מסר שהוא דרישה נוספת לתכונות של חכמת הלב ותבונה והדעת הנדרשות, היינו- שנדרשת גם מידת השוויון והאחדות בעם ישראל ואין די בחכמה תבונה ודעת כשלעצמם. כמובן שניתן לעשות מהלך מחשבתי נוסף ולקבוע כי התנהגות שאיננה מובילה לאחדות ולשוויון בין כל שכבות העם, ואשר אינה מונעת מעקרונות של יושר וצדק חברתי, ממילא אינה יכולה להיחשב כחכמת הלב, תבונה ודעת.
כך או כך, עולה מפרשתנו מסר חשוב ביותר, של שימוש מושכל בכישרונות ובכישורים שנותן הקב"ה לאדם, לאור עקרונות של אחדות, שוויון וצדק חברתי- והם הכלים שבאמצעותם הקב"ה מבקש להקים את המשכן, בבחינת "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" (להבדיל מעשו לי משכן ושכנתי בו).
(ויקה"פ תשעז)