קורות חיים

" וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר. בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא, מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת; וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ" (מלכים א, ז'/י"ג).
הפטרת השבוע, שתיגנז השנה עקב קריאה בפרשת שקלים, עוסקת בעבודות הנחושת שנעשו עבור בית המקדש.
פסוקים אלה ודומיהם, מעמידים בפני אתגר גדול. מה באים הם ללמד? במה כוחם להועיל בעבודת ה'?
מאחר ואני מתקשה להשיב על כך, בחרתי , לפי שעה, להסב את המבט מן הכלים, אל דמות אנושית מרתקת, שצצה כביכול "משום מקום" ומופיעה בהפטרה הנוכחית: חירם.
מי הוא האיש? מדוע נזכר שמו? מה יכול אזכורו ללמד?
להלן פרטיו האישיים:
חִירָם (ולפעמים חִירוֹם או חוּרָם) הוא אמן בן העיר צור, שעשה את עבודות הנחושת לבית המקדש ולכליו. עם אומנותו נקשרו חכמה, תבונה ודעת.
לפי הנאמר בספר מלכים, היה חירם משבט נפתלי, בן לאלמנה ולאב חרש נחושת.
פרטים נוספים אודותיו, מצויים בספר דברי הימים ב' (פרק ב'). שם נזכר כי אמו הייתה משבט דן וכי הוא היה אומן גם בזהב, בתכלת, בארגמן ועוד, ונשלח אל שלמה המלך, ע"י חוּרָם (אותו שם) מלך צור בכבודו ובעצמו.
מן האמור לעיל, ננסה להפיק תובנות לחיים:
• האומר דבר בשם אומרו – "אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם…" (מגילה טז ע"א). הבחירה לומר את שם האומן שיצר את קישוטי העמודים מלמדת אותנו מסר חשוב: לכל נוצר יש יוצר. בהכירנו בכך, הרי שאנו משיבים את סדר הבריאה על כנו ומקבלים עלינו במובן העמוק, עול מלכות שמים. בכך אנו "מתקנים" קצת מן הכאוס שכבני אנוש אנו עושים בעולם.
• מצב משפחתי- לכל אדם יש הורים. אזכור הורי חירם יכול להעיד על חלקם בהכשרתו לחיים. עובדת היות אביו אומן נחושת בעצמו, יכולה להעיד למשל על הכשרתו המקצועית, לצד הכשרה רוחנית שקיבל-חינוך לשימור מסורת אבות ולעיסוק בעבודת קודש. אזכור אלמנות האם – יכולה לרמוז על חיי הבן ועל הדרך שעשה ממציאות חיים מורכבת אל פסגת היצירה (רבים קושרים בין יצירה לסבל).
• השתייכות שבטית- יצירת כלי קודש אינה חדשה לשבט דן. גם אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ עסק בכך, בעת בנית המשכן. אזכור השבט מזמין אותנו להתחבר אל המשפחה המורחבת שלנו, להתבונן ולחקור בסגולות (כישורים, תחומי עיסוק) שמועברות אלינו מדור לדור.
• שיתופי פעולה – הכתוב מציין כי שבט דן ויהודה עבדו יחד הן בבניין המשכן והן בבניין בית המקדש הראשון : "אמר רבי לוי בשם רבי חמא בשם רבי חנינא: שבטו של דן ושבטו של יהודה. שבטו של יהודה – בצלאל, שבטו של דן – אהליאב בן אחיסמך… וכן במלאכת המקדש שני השבטים הללו היו שותפין…" (פסיקתא רבתי סוף פרשה ו).
• צניעות – "וַתִּשְׁלַם כָּל-הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֵּית ה" (פס' נ"א). עם סיום המלאכה, היא מיוחסת "בחזרה" לשלמה המלך (קודם לכן יוחסה לחירם). חירם יודע את מקומו ומבין את ייעודו. בכך משמש יוצר הכלים – כלי בעצמו, להשלמת בנין בית ה'.
• מימוש – הכתוב כורך בעבודתו של חירם את סגולות החכמה הבינה והדעת. לאור זאת נלמד כי כישוריו לא באו לו רק מידיו, אלא משכלו, מאמונתו וככל הנראה גם מעומק ליבו.
***
הנה מצינו כי בפסוקים ספורים מקופלים זהות, ערכים ושליחות. בהקשר זה, אציע לראות את הכתיבה המצומצמת ואת תכנה כאתגר, אם וכאשר נידרש לנסח קורות חיים.
(ויקהל תשעו)