זכר או זייכר?

בשבת הבאה, שבת זכור, תתגלע המחלוקת, בה"א הידיעה, המפלגת את קהילות אשכנז: כיצד יש לקרוא את המלים "זכר עמלק" שבפרשת זכור. האם לקרוא 'זכר' כפי שקוראים תמיד או 'זייכר' בהגייה אשכנזית אותנטית?
כדי שלא ניתן פתחון פה לצאצאי המן שבדורנו האומרים "ישנו עם מפוזר ומפורד", ראוי להכריע בדבר.
ספק במסורת
מקור הספק ביחס לניקוד תיבת 'זכר' הוא בספר השורשים לרד"ק. בערך 'זכר' הוא כותב:
"תמחה את זכר עמלק בשש נקודות… ובמקצת הספרים כל זכר בחמש נקודות".
ההבדל בין שש נקודות לחמש נקודות הוא הפער שבין ניקוד צירה תחת האות 'ז' לבין ניקוד סגול תחתיה. היות ומוסכם על הכל כי האות 'כ' במילה זכר מנוקדת בסגול תחתיה, הרי ש'ז' צרויה תביא לכך שישנן חמש נקודות תחת המילה ואילו 'ז' סגולה תביא לכך שיהיו שש נקודות.
ספק זה שב ונשנה ביחס למנהג הגר"א. בספר 'מעשה רב' בו מסופרים מנהגיו ההלכתיים של הגר"א מובאת העדות הבאה: "כשהוא קורא פ' זכור קורא זֶכֶר בסגול תחת הזיין". אך בהסכמה שניתנה לספר על ידי ר' חיים מוולאז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, כותב ר' חיים: "ואשר כתב לקרות בפ' זכור זכר בשש נקודות אני שמעתי מפה קדוש שקרא בחמש נקודות ולא ידעתי אם השומעים שמעו וטעו לומר בשש נקודות או אולי בזקנותו חזר בו".
מפאת ספק זה, ובהתחשב בעובדה שקריאת פרשת זכור לדעות רבות היא מדאורייתא, פסק המשנה ברורה להחמיר כשתי הדעות (או"ח תרפה, ס"ק יח):
"דע דיש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בצירי ויש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בסגול ועל כן מהנכון שהקורא יקרא שניהם לצאת ידי שניהם".
מכאן צמח המנהג בקהילות אשכנז לחזור על הקריאה פעמיים, פעם אחת בקריאה רגילה של סגול ופעם שנייה בקריאת 'ז' צרויה לפי ההברה האשכנזית.
הניקוד הנכון
אלא שעל פסק זה ערער חוקר המסורה הגדול הרב מרדכי ברויאר הסבור שהניקוד הנכון הוא בצירה, ומביא לכך מספר הוכחות:
ראשית, בנוגע למנהג הגר"א, עדותו של ר"ח מוולוז'ין היא המהימנה ביותר. שנית, לפי המסורה מסתבר שכל פעם שמופיעה המילה 'זכר' במקרא, האות 'ז' היא צרויה. ושלישית, לפנינו עדות ממקור שני על כך שבספר התורה שהיה בארם צובא (הכתר) היה כתוב זכר בצירה. הדבר נלמד מהשאלה ששלח ר' יעקב ספיר אל קהילת חלב – "זכר ח"נ?" (זכר בחמש נקודות, היינו 'ז' צרויה) וענו לו: "כן". נמצאת למד שישנן מקורות מהימנים לכך שהמילה זכר היא צרויה ונפשטה המחלוקת.
אך כל זה הוא לכאורה בלבד. הלכה למעשה, דומה שכל המחלוקות והויכוחים אודות קריאתה הנכונה של המילה 'זכר' מיותרים בימינו. הרי בניגוד לדורות קודמים בהם קהילות אשכנז הבחינו בהגייה בין צירה וסגול, בימינו קהילות אשכנזיות רבות אימצו את ההברה הספרדית שאינה מבחינה ביניהן וקוראות את שני הניקודים באותו אופן. אם כן, לשיטת רוב הקהילות המחלוקת במסורה אם המילה זכר היא צרויה או סגולה אינה משנה כל עיקר; בכל מקרה קריאתה תהיה זהה. ואם תאמר שהיות וקריאת הפרשה היא חובה מדאורייתא יש להחמיר לקוראה בהברה הנכונה, מדוע אם כן נטפלו דווקא למילה 'זכר'? והרי ישנן מלים נוספות בפרשייה שהן צרויות, כגון המילה עמלק, ואין אף אחד שמעלה על דעתו לקרוא עמלייק!
על כן נראה שמי שרוצה לחשוש להגייה האשכנזית ראוי שיקרא את כל פרשת 'זכור' בהגייה זו, כולל המילה 'זכר', כפי שטען הרב ברויאר. ואולם, מי שנוהג לקרוא את כל הפרשה בהגייה ספרדית, אין כל סיבה שדווקא את המילה 'זכר' הוא יכפול. לא רק שחומרת המשנה ברורה לא נאמרה לגביו אלא שבמעשה זה הוא כביכול מעיד בעצמו שבכל המקומות האחרים שקרא אותיות צרויות, עשה זו שלא כדין ויצא שכרו בהפסדו.
(תרומה תשעה)