הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)במרחק חצי יום נסיעה לכל כיוון מוכרעות הכרעות פוליטיות דרך קני הרובה. הסיפור הראשון שאנו קוראים בתורה אחרי הגירוש מגן עדן הוא עימות בין קין והבל, שמוכרע ברצח. זו הדרך בה מסתיימות מחלוקות אישיות ולאומית, פילוסופיות וכלכליות, במקום בו לא נוצרת הסכמה אחרת לניהול המחלוקות וליישובן. תולדות עמנו לאורך התנ"ך וימי בית שני, ותולדות העולם כולו, מלמדות כי האלימות הקשה והבלתי מתפשרת מושלות בכיפה, וכי חוק הטבע היסודי ביותר הוא חוק הגו'נגל – החזק שורד. הדרך היחידה למנוע את המציאות הנוראה הזו היא על ידי קביעת דרך אחרת, המוסכמת על ידי כל הצדדים, גם במצבים בהם ההכרעה היא לרעתם. זהו היסוד של הדין – "דיני ממונות בשלושה…". חברה מתוקנת יוצרת מנגנון לניהול סכסוכים שבין יחידים. מנגנון זה חייב להציע פשרה, וצריך להיזהר שלא להיכבל לדין בלבד בלי לפנות ל"לפנים משורת הדין", והוא חייב להיות כזה שלא נוטל שוחד, ומהצד השני אינו נוטה לטובת העני והמסכן ("ודל לא תהדר בריבו"), ויש עוד תנאים רבים כדי שהוא יהיה מושלם, ובראש "בצדק תשפוט עמיתך". אולם קיומו מהווה את הברכה העליונה ביותר שיכולה להתקיים בין בני אדם, שכן ניגוד אינטרסים ומאבקים הם חלק בלתי נפרד מהקיום.
כאשר אנו מטפסים לרמה הלאומית – עומדות בפני חברה שתי אפשרויות: או להכריע בכוח, או בעזרת פתק בקלפי. על אף העובדה שאפשר שההכרעה בכוח תהיה מכוונת גם עם טובת הציבור, ועל אף העובדה שלהכרעות בעזרת פתק יש אין ספור מגרעות – ברוך שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה, ואנו מאושרים לחיות בחברה בה לא קני הרובה הם מעצבי המדיניות אלא הבחירות.
בחירות אינן רק אקט ההצבעה, שכן מסביבנו מתנהלות מדינות שיש בהן "בחירות", בלי לטשטש לרגע את העובדה שהשלטון נישא בעזרת הכוח הנורא שיש בו. בחירות מחייבות הרבה יותר מקלפי ופתק, כגון חופש ביטוי ותקשורת חופשית, ואף שגם לאלה יש מגרעות רבות, ולא זו בלבד אלא שמבחנן הגדול הוא במאבק למען חופש הביטוי של יריבך האיומים ביותר – הן חיוניות; בחירות מחייבות חירות התארגנות ובחירה אמיתית, ואף שגם לאלה יש חסרונות רבים – מעלתן גדולה מחסרונן, ועוד ועוד. את כל אלה אפשר לעשות טוב יותר וטוב פחות. מערכת הבחירות האחרונות מלמדת אותנו כיצד ניתן לעשות זאת טוב פחות, ונראה כי תחושות המיאוס, הכאב, העוינות, הסילוף והרידוד מושלות בכיפה. ואף על פי כן, היכולת להודות לריבונו של עולם על שאיפשר לנו להקים את מדינת ישראל כמדינה המכריעה את סכסוכיה הפוליטיים בעזרת פתק ולא בכוח קנה הרובה – היא חלק בלתי נפרד ממבט החסד על עצמנו ועל המדינה.
"שלח אורך ואמתך לראשיה שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך" היא תפילה לשלום המדינה ולהארת השלטון. שורשיה נעוצים בתפילה על עצמנו: יהי רצון שלפנינו תישלח דרך של אור ואמת, ונתוקן בעצה טובה בשעה שאנו בוחרים, ובד בבד עם הרצון שדרכנו תזכה באמון הציבור ותהיה שותפה בהנהגה – נזכה גם למבט מאיר וטוב על כל המציאות המיוחדת הזו של בחירות, ונדע להודות לריבונו של עולם על כך שבכלל זכינו לכך שבחירות מתקיימות, ושאנו אוהבי שלום ורודפי שלום המנהלים את המחלוקות הפוליטיות שלנו בעזרת פתק פשוט מנייר.
(וייקה"פ תשעה)
