לנצח על מלאכת בית ה'

פרשתנו, כמו גם הפטרת שקלים, עוסקות בהקמת המשכן, ובאחזקתו (כך בהפטרה, בידי המלך יהואש). למעשה, זוהי מהותה של שבת השקלים – לעורר את העם למגבית לטובת בדק הבית, בכדי לאפשר קיום תקין של סדרי העבודה ושל המבנים המשמשים בקודש.
העבודה על תחזוקת בית ה' מתוארת בספר עזרא בלשון ציורית משהו (עזרא ג, ח): "וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱ-לֹהִים לִירוּשָׁלַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' ". ביטוי זה שימש לימים את הפייטן הדגול ר' אברהם מימין כחלק משיר נשגב ונורא הוד. ר' אברהם היה מתלמידיו של ר' משה קורדובירו, ובהשראת תורת הסוד של מורו כתב פיוט חשוב זה, המושר רבות בשירת הבקשות ובסעודה שלישית בקהילות ישראל רבות.
הפיוט "א-ל מסתתר" מתאר על דרך הסוד את השתלשלות ההתגלות הא-לקית בעולם. בבואו לתאר את המידה השביעית (מלמעלה) היא מידת הנצח, כתב ר' אברהם:
"יָ-הּ זְכוּת אָבוֹת יָגֵן עָלֵינוּ. נֶצַח יִשְׂרָאֵל מִצָּרוֹתֵינוּ גְאָלֵנוּ. וּמִבּוֹר גָּלוּת דְּלֵנוּ וְהַעֲלֵנוּ. לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' ".
ביחס לספירת הנצח, ניתן לראות שהפייטן משתמש בה בשני אופנים, הפוכים למראית עין. מחד גיסא, הכינוי "נצח" מתייחס לבורא ברוך הוא, שהרי כך הוא פותח את השורה: "י-ה – זכות אבות יגן עלינו, נצח ישראל מצרותינו גאלנו ומבור גלות דלנו והעלנו" – במשמע שהפועל כאן אינו אלא מלך מלכי המלכים, בזכות אבותינו הקדושים. אולם, ההמשך, "לנצח על מלאכת בית ה' " מתייחס בפשטות לפעולה אנושית, שהרי אנו המנצחים על בית ה', אנו בונים אותו ומתחזקים אותו, ומכאן לשאלה היסודית – איזהו הנצח המדובר?
מי שעומד על כפל המשמעות של ספירת הנצח במקביל לר' אברהם מימין אינו אלא קדוש ישראל המהר"ל מפראג, בהקדמתו לספר "נצח ישראל". ספר נצח ישראל עוסק בעמידתם של ישראל גם בתקופת הגלות, כתוצאה מהחורבן, והתמדתו של הקשר הבסיסי בין ישראל לקב"ה:
"וחבור הזה יקרא בשמו נצח ישראל… כי בחבור הזה יתבאר כי השם יתברך נתן לישראל הנצחיות, ואינם כלים חס ושלום בגלותם הקשה הכבד. גם כן יתבאר כי יש אל השם יתברך הנצח, שיהיה מנצח מלכות הרביעית שיש לה הממשלה…".
כלומר, הנצח הוא גם של ישראל, כמתנה מאת ה', וגם של הקב"ה עצמו, בנצחונו על כל הכוחות שמאפילים על הנהגתו יתברך את העולם בצורה מלאה. המתבונן בפיוט של ר' אברהם יגלה שהדברים ביחס לספירת הנצח ייחודיים רק לה, והספירות האחרות, לעומת זאת, מציינות פעילות א-לקית גרידא.
יתכן שהדבר קשור בקשר מיוחד למשמעותה של ספירת הנצח, המתארת עוצמה ארצית וגם אורך זמן, נצחון ונצחיות. נראה ששתי משמעויות אלה משתלבות ברעיון היסודי של בית ה'. החשיבות של נצחיות בית ה', של התמדתו לאורך ימים, יציבותו ויכולתו לשמש מקור השראה והארה לעולם – לא תסולא בפז. מנגד, בית ה' כרוך בנצחון, בעוצמה רבה של ישראל, באיתנות מוסרית ולאומית, דתית וערכית גם יחד. וללא התמהיל העמוק הזה – בית ה' נמצא במצב מעורער.
העומק של ספירת הנצח מגלה שההענקה שהקב"ה מעניק לנו, בדמות המעמד הייחודי של נצח, מאפשרת לנו לעמוד כשליחי ה' ומייצגיו נאמנה, ולקדם את העולם לעבר המטרות הנצחיות שלשמן נועד. כלומר, התבוננות מעמיקה תגלה שאין כאן שתי משמעויות שונות, אלא חיבור של גילוי ארצי של ספירת הנצח, בעם ישראל ובכוחו, מול הגילוי השמיימי של הנצח, במתנת הנצחיות שהקב"ה מעניק לנו. אולם, הכל בא ממנו וחותר לחזור אליו, ולרומם את העולם במהלך זה לעבר קונו.
(פקודי תשסח)