ד"ר פנינה נויבירטמזמור ל"ב לספר תהילים פותח במילים: "לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" (פס' א').
את מי משבח דוד? מיהו "נשוי פשע כסוי חטאה"? מסביר רש"י, כי בפסוק זה מודה דוד לקב"ה ומשבחו על כי הקב"ה מוכן לסלוח לעוונותיו ולכסות על חטאיו, ובמילותיו (שם): "אשרי נשוי פשע – שהקב"ה נושא פשע ומכסה חטאיו".
מדוע משבח דוד את הקב"ה על שכיסה חטאיו? האמנם ראוי לכסות על חטאים? והלא בהמשך המזמור שמח דוד ביכלתו להודות בחטאיו ולא לכסותם: "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי" (פס' ה'), וכפי שדיבר שלמה בגנות כיסוי הפשעים (משלי כ"ח, י"ג): " מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם"?
תשובה על האמור מובאת במדרש (יומא פ"ו:) הבוחן את יחסם של שני המנהיגים החשובים ביותר שעמדו לעם ישראל – משה ודוד – לכיסוי החטא: "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד, משה אמר יכתב סורחני שנאמר "יען לא האמנתם בי להקדישני" … ודוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"".
משה רבינו היכה על הסלע במקום לדבר אליו. בשל כך נמנעה ממשה הכניסה לארץ ישראל. ברם משה מסרב בכל תוקף לכסות את דבר "חטאו", ולכל אורך חומש דברים מפרט משה את הנסיבות שהובילו לענישתו.
דוד המלך גוזר על אוריה החיתי דין מורד במלכות ולוקח את בת שבע אשת אוריה לו לאשה, בשל כך מתבקר דוד קשות על ידי נתן הנביא, ומודה: "חטאתי לה'", אך מתחנן בפני הקב"ה, כי נסיבות חטאו לא יפורסמו ברבים, כמובא במזמור דלעיל: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".
מדוע מבקש משה לפרסם את דבר חטאו ברבים, בעוד דוד מבקש מה' כי דבר חטאו יכוסה? מסביר המדרש (שם): "משל דמשה ודוד למה הדבר דומה לשתי נשים שלקו בבית דין אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה והיו מכריזין לפניה ואומרין על עסקי שביעית היא לוקה."
המדרש ממשיל את דוד ואת משה לשתי נשים שלקו. אמנם שתי הנשים נענשות במלקות בי"ד, ברם כל אחת מהן נענשת מסיבה שונה. האשה הראשונה לוקה משום שקלקלה (זנתה) – זהו כמובן חטא חמור מאוד, אשר העונש עליו כלל איננו מלקות, כי אם סקילה. ברי כי החוטאת בושה במעשיה, ועל כן אינה מבקשת כי יפורסמו ברבים.
לעומתה, האשה השניה לוקה משום שאכלה פגי שביעית, היינו, אכלה בשנת שמיטה פירות שביעית שטרם הבשילו. מתעורר החשש שמא באכילתה עברה על איסור "לאכלה ולא להפסד", יתכן כי היתה צריכה להמתין להבשלתם של הפירות ורק אז לאכלם. אך כלל לא ברור אם מעשה האשה השניה עולה כדי חטא, ומשום כך מתעקשת האשה השניה שיפורסם ברבים על מה היא לוקה.
לפי המדרש, משה נמשל לאשה השניה. הוא גאה במעשיו ובבחירותיו, משום כך חשוב למשה להודיע ברבים את דבר "חטאו". פרסום החטא הינו למעשה שבח למשה. זוהי עדות לגדלותו. כל כך עצום הוא, שהוא נתפס בזוטי דברים.
לעומת זאת, דוד נמשל לאשה הראשונה. כמיהתו הגדולה לכיסוי חטאיו משקפת את תחושת הבושה הגדולה שלו במעשיו.
נדמה לעניות דעתי, כי המדרש מבקש לחדד את מעלתו של דוד. דוד יכול היה להיתלות באינספור היתרים הלכתיים למעשהו (והשווה: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", שבת נ"ו.). עם זאת, דוד רואה את עוונו כגדול מנשוא. דוד מתייחד בביקורת עצמית אדירה. על אף היותו מלך ישראל – עדיין רואה הוא בעצמו – דוד הקטן.
דוד מכיר בחטא, הוא אינו בורח מאחריות לחטא, הוא אינו מכסה את החטא: "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי".עם זאת, הכרת החטא, חשיפתו, ובהבנת השלכותיו, כל אלה מובילים את דוד לבקש מהקב"ה שהוא – מלך עליון – יכסה את החטא, שיעביר על פשעיו, שימחל לו ויאפשר לו להתקדם חרף מעשיו.
תחינת דוד – "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" אינה קריאת עידוד לעם ישראל להתעלם מהחטא, להתכסות ולברוח מאחריות. היפוכם של דברים, דווקא מתוך מודעות עמוקה לגודל החטא פונה דוד בתחינה לקב"ה – אני לא כיסיתי על עווני – אבל בשל כך אני מפציר בך – כסה אתה עליו.
(משפטים תשע)
