הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בפרשת שמות אנו קוראים על ראשית היווצרותו של העם היהודי במסגרת לאומית, ובין השאר על תהליכי הבשלתו של המנהיג הגדול והמושיע של עם זה – משה רבינו ע"ה. אחד הרגעים הגדולים בעיצובה של אישיותה של משה הוא ללא ספק מעמד הסנה. הציון הגיאוגרפי של בואו של משה אל הסנה מרתק, ומזמן דיונים מעניינים על אודות אופן כתיבת התורה (שמות ג, א):"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ, כֹּהֵן מִדְיָן, וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱ-לֹהִים חֹרֵבָה".
אמנם, כולנו יודעים כיום לזהות את הר הא-להים, חורב, עם הר סיני, אולם השאלה היא מנין לו למשה שמקום זה הינו הר הא-להים, אם טרם נתגלה אליו ה' בסנה, ובוודאי שטרם הוריד לו תורה שם? אכן, רבים מפרשני התורה דרכו בנקודה זו בדרכו של רש"י, שכתב שהר זה נקרא "על שם העתיד". חיזוק נוסף להשקפה זו ניתן למצוא בדבריו של ראב"ע בפירושו הארוך, שכתב: "ככה כתב משה", שמסביר שלא רק שהדברים כתובים בלשון עתיד, כי אם שמשה רבינו עצמו, בבואו לתאר את עלילותיו בשם ה', כינה את הר סיני בשם הר הא-להים.
המכנה המשותף לאסכולה פרשנית זו הוא ההכרה שלא היה בהר סיני דבר מיוחד עד שנגלה הקב"ה למשה בסנה. מנגד, קיימות השקפות אחרות בקרב פרשנינו. כך ר' יצחק קארו, דודו הגדול של מרן המחבר, בפירושו החשוב "תולדות יצחק", הסביר שמשה עצמו חיפש את הקב"ה בהר, ולבסוף מצאו: "שנהג הצאן אל מקום קדוש לשיבוא לו שפע א-להי, וזהו שכתוב 'ויבא אל הר הא-להים חורבה', למקום חרב שאין שם בני אדם שיטרידו עיונו" (ראו גם ספורנו על אתר). לפי דבריו, שנדמים כאילו נכתבו עבור חסידי ברסלב, חיפש משה שקט ושלוה, מקום ללא מגע יד אדם, ומצא זאת בחורב. בקשתו היתה להשקיט את הקולות האנושיים שמזהמים את אוויר העולם בזיהום רעש, בכדי לשמוע את קול ה' (לחוויה דומה מומלץ לראות את פרקי יומנו של נזיר א-להים, ר' דוד הכהן, שמובאים בספר הזכרון לרב שלום נתן רענן-קוק, חתנו של רבינו הגדול הראי"ה, "בשמן רענן").
באופן דומה פירש את הדברים הרב אליעזר אשכנזי, בספרו המתוק מדבש, "מעשי השם": "והיה מתבודד והולך עד שבא אל הר הא-להים, שכבר היה מאז נראה ההר ההוא הר חמד, והלך שם להיותו נכסף מאד השגת הנבואה, ולכך קראו משה מאז הר הא-להים".
הרב אשכנזי, בנו של ר' אליה הרופא, היה דמות מיוחדת בנוף המאה השש עשרה למנין הנוצרים, ששימש כגשר בין עולמותיה השונים של היהדות. את תחילת חייו הציבוריים בילה במצרים, בה כיהן כדיין במשך למעלה משני עשורים, אך בעקבות סכסוכים שונים נאלץ לנדוד לקפיסין, איטליה ועוד. את שנותיו האחרונות בילה בפולין, ובפרט בפוזנן בה שימש כאב בית דין. ידועים לנו כיום בעיקר ספריו על התורה (מעשי השם) ועל מגילת אסתר (יוסף לקח), אולם בשנים האחרונות יוצאים אט אט אוצרות מבאר הפרשנות שלו על התלמוד, ומהם ניכרת גדולתו ויכולתו בהוראה ובלימוד.
את גדלותו האדירה בהוראה ניתן למצוא בתשובתו, שהשתרבבה לשו"ת הרמ"א, סימן צו, שעוסקת באדם סורר ומורה, שהתנהג בחוסר אחריות משווע כלפי רעייתו ובנו, הזניח את חובותיו כלפיהם והדרדר לפלילים, ורעייתו ביקשה מבית הדין לכוף אותו לגרשה.
הרב אשכנזי, חרף הכרתו שבמקרים כגון אלה אין נוהגים הרבה בתי דינים לכוף לגרש (בטענת "מאיס עליי" גרידא, טענה לא ממוקדת, שאיננה מתייחסת להתנהגות אחת בעייתית, כי אם למכלול שלם של הגדשת הסאה), כלשונו:
"איברא דלפום ריהטא נראין דברים פשוטין שאין דרך לכופו, ודברים הללו מחלוקת הוא בין גאוני עולם אם כופין בטענת מאיס עלי או לאו. והנה יש מי שהבין בדבריו שכופין, ויש מי שהבין איפכא דאין כופין".
אמנם, אחרי שקלא וטריא ארוכה הצליח הרב אשכנזי להוכיח באותו ובמופתים שניתן, ואף צריך, לכוף על העבריין לגרש את אשתו מיד, וכך קבע, במנותו כמה שיקולים להתיר:
"יצא לנו מזה, (1) שכיון שהרא"ש ז"ל, להיותו בלתי הגון לה הסכים לכופו, (2) גם להיותו בסכנת נפשות בק"ק פראג, הביא הטור שכופין אותו, (3) וגם לא קיים פריה ורביה, ומצאנו שכל אחד ואחד מאלה אלו האחרונים גאוני עולם הסכימו לכוף עם היות אמת כי סבירא להו כר"ת".
הטיעון של מניעת פריה ורביה מבוסס על דברי ר' יצחק מוינה, בעל אור זרוע, שסבר שמאחר שהתקבל באשכנז להורות כחרם דרבינו גרשום, לפיו אסור לאיש לשאת אשה נוספת על פני אשתו, ומאחר שמנוול זה טרם קיים פריה ורביה בהינתן שרק בת יש לו, ומאחר שנמאס על אשתו, הרי שחובה עליו לגרשה בכדי שיוכל להנשא בשנית ולקיים את המצוה. מדובר במנגנון מחוכם לכוף על הסורר לתת גט, שאיננו מעוניין לתתו בכדי להושיב את רעייתו עגונה, בכדי לסייע בעדו, כביכול. כך ממשיך הרב אשכנזי, בהכירו את החשיבות התקדימית של פסיקתו:
"אם כן כל שכן בנדון דידן, דבתלתא הויא חזקה, שהוא בסכנת נפשות בפראג ומעשיו בלתי הגונים, ולהיותו נשוי לבת ת"ח כההיא דהרא"ש ועוד שלא קיים פריה ורביה שיש לכופו. זהו הנראה לעניות דעתי, אם יסכימו עמדי עוד שנים מבעלי הוראה, המורים משפטים ליעקב לדעת מה יעשה ישראל. נאום הצעיר מתגורר פה וינציא"ה אליעזר אשכנזי".
על כגון דא נאמר סיני ועוקר הרים, ואשרי מי שמבקש את הר הא-להים בדיני, ומוצא מזור לנפש האומה.
(שמות תשעב)
