ד"ר יצחק קניגסברגלאחר שירת הים, בני ישראל הגיעו למדבר שור, אל מקום הנקרא מרה: "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם".
(שמות טו', כג'-כה').
הרמב"ן מפרש את הפסוק האחרון כך: "וטעם ויורהו ה' עץ – שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו. ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד, ויורני ויאמר לי (משלי ד ד) למדני, וכן כלם, נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה" .
לכאורה, הקב"ה יכול היה להורות למשה ,שייקח את מטהו שעשה בו את הניסים במצרים, ובעזרתו הוא ימתיק את המים על פי צו אלוקי. מדוע נעשה כאן שימוש בעץ כדי להמתיק את המים?
תשובה לכך נמצא בחזקוני: "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, אעפ"י שזה היה ביד הקב"ה להמתיק בלא עץ, דרכו לעשות נסים כמנהג העולם, שמטילין דבר מתוק לתוך דבר מר" (שמות טו', כה').
פירושים אלה של הרמב"ן והחזקוני, פותחים פתח להסבר מדעי – כמנהג העולם, אודות התהליכים שהתרחשו בעץ, כדי להפוך את המים שמהם לא יכלו בני ישראל לשתות "כי מרים הם", למי שתייה רגילים . מהו אותו תהליך שהקב"ה לימד את משה, ומה הוא הטבע והסגולה שהיה לעץ זה, שבכוחו היה להמתיק את המים – לפי פירוש הרמב"ן ?
בתוך המים בטבע מומסים חומרים אורגניים, שמקורם בהפרשות של אצות ותוצרי ריקבון של צומח וחי , וחומרים אנאורגאניים כגון מלחים, חומצות ובסיסים, שמקורם באדמה ובסלעים. חומרים מומסים אלה מקנים למים את הטעם המר, המלוח, החמוץ וכו'. בכדי להיפטר מחומרים אלה, יש צורך להעביר את המים המזוהמים דרך תווך נקבובי, המכיל חומרים שיספחו אליהם את החומרים המזהמים המומסים במים. אחד החומרים המספחים בצורה יעילה חומרים אורגניים, הוא פחם הטחון לאבקה . מים שיעברו דרך תווך המכיל אבקת פחם, ינוקו מרוב החומרים האורגניים המומסים בו.
שיטה נוספת לניקוי מים מחומרים אורגניים הוא השימוש במאקרופיטים – צמחי מים ייעודיים. בשורשי הצמחים הללו גדלים חיידקים, המפרקים את המזהמים הנמצאים במים הזורמים בסביבתם. תוצרי הפירוק נספחים לצמחים, שמשתמשים בהם לצורך קיומם, גדילתם ופריחתם, ומותירים את המים מטוהרים.
החומרים האנאורגאניים המומסים במים – מלחים , חומצות ובסיסים מורכבים לרוב משני חלקים: קטיון ואניון. הקטיון מיוצג על ידי מתכת (או מימן בחומצות) , והאניון על ידי אל מתכת. בתוך המים שני החלקים נפרדים , כך שהקטיון נושא מטען חשמלי חיובי והאניון מטען חשמלי שלילי. בכדי לנקות את המים ממלחים, חומצות ובסיסים , משתמשים בחומרים מחליפי יונים. בתוך תווך נקבובי הבנוי משרפים, נמצאים מחליפי אניונים וקטיונים. השרף הקטיוני מחליף יונים טעונים חיובית במים, ביוני מימן חיוביים +H, והשרף האניוני מחליף יונים טעונים שלילית במים, ביוני הידרוקסיד שליליים – OH . היונים המומרים: +H ו- – OH מתאחדים למולקולת מים O2H. יוני המתכות והאל מתכות האחראיות על מרירות המים הסתפחו לשרף, וכך קיבלנו "מים מתוקים".
אפשר שהעץ הנקבובי ,שמשה נצטווה להשליך למים, הכיל את השרפים מחליפי היונים, שניקו את הגורמים המרים שמקורם בחומרים האנאורגאניים מתוך המים, ובשורשיו של עץ זה גדלו חיידקים, שפירקו את החומרים האורגניים, שהיו אחראים על מרירות המים. התוצאה של תהליך זה היה:"וימתקו המים" .
את הנס אפשר לייחס לעובדה שהיה שם עץ מיוחד ,שהכיל את החומרים המנקים , ולא דווקא לפעולת הניקוי, שאותה ניתן להסביר על ידי תהליכים פיזיקאליים וכימיים בסיסיים – כמנהג העולם על פי החזקוני.
המהר"ל מפראג מדגיש בנושא זה: "הנס שהוא פועל יוצא מהשגחת הבורא על הבריאה, פועל במסגרת הבריאה בלבד.
הנס אפילו הפלאי ביותר , הנראה לכאורה, כנוגד את סדרי הבריאה, הוא חלק בלתי נפרד ממנה".
(בא תשעב)
