מערכת שבתוןהרב ד"'ר יוחנן קאפח ,מרצה במכללות "מורשת יעקב" וב"גבעת ושינגטון"-
ע"פ רוב, אם נשאל את האדם המצוי כיצד אירעה קריעת ים סוף, קרוב לוודאי שהוא יתאר זאת באופן הבא: בצהרי היום משה עומד, נוטה במטהו על הים ומיד נבקע הים לשניים. מי שישיב כך, בוודאי גם יתמה על כותרת המאמר, לדידו בוודאי קריעת הים היתה נס גלוי.
אלא שמלבד שפשט הכתובים עולה אחרת, רבים מהראשונים ציינו במפורש את עובדת היות קריעת ים סוף – נס נסתר.
מקריאת הפסוקים עולה באופן מפורש, כי קריעת ים סוף התרחשה בלילה (בדומה למכות האחרונות) ובדרך "טבעית", באופן הבא: לאחר שירד היום, נסע עמוד הענן שמשמש ביום, אל אחורי העם, ועמוד האש החל להאיר להם מלפניהם כל הלילה – "ויאר את הלילה". מיד לאחר מכן, הטה משה את ידו על הים ונשבה עליו "רוח קדים עזה כל הלילה", עד שלאחר מספר שעות יִיבשה והקפיאה את הים. לאחר שיבש הים ונבקע, החלו ישראל לעבור "בתוך הים ביבשה". "באשמורת הבוקר" השקיף ה' על מחנה מצרים והחל להומם ולהסיר את אופן מרכבותיהם. לפנות בוקר כשהחלו ראשוני בני ישראל לעלות שוב ליבשה, נטה שוב משה את ידו על הים ונשבה רוח אחרת שהמסה את המים שקרשו, עד שטבעו המצרים בים, בו בזמן שממשיכה רוח הקדים ליבש את הים בו עוברים ישראל.
בדרך זו של קריעת ים סוף הלכו מספר ראשונים. רשב"ם (יד, כא) ציין במפורש כי נס זה נעשה "כדרך ארץ עשה […] שהרוח מייבש ומקריח את הנהרות". וראב"ע ציין את העובדה ששתי הרוחות שימשו במקביל ואף הביא לכך ראייה מהנאמר בשירת הים – "והעד הנאמן על זה הפירוש: הכתוב בשירה 'וברוח אפך' – וזאת הרוח היתה עם ישראל; וכתוב 'נשפת ברוחך כסמו ים' – וזאת היא שטִבעה המצרים".
הרי שקריעת ים סוף נעשתה בלילה ובדרך מסותרת משהו. אולם מדוע מצאה החכמה העליונה לנכון לנהוג כך? מדוע לא נבקעה הים מיד במאמר פיו של הקב"ה ובדרך ניסית מובהקת? מצינו לכך מספר הסברים. רמב"ן בפירושו (יד, כא) מסביר שע"י כך טעו המצרים לומר שבקיעת הים נעשתה במקרה, ועל כן לא חששו להיכנס לים, דבר שהוביל לטביעתם. ספר החינוך (מצוה קלב) הסביר זאת בכך ש"המשכילים יבינו כי ענין סתר זה, למעלת האדון ושפלות המקבל". כלומר על מנת למנוע את ביטול הבחירה החופשית בהתגלות בהירה מדי.
אולם בתלמוד (סוטה לז ע"א) מובא תיאור שונה לקריעת ים סוף – "תניא היה ר"מ אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה […] והיו שרי יהודה רוגמים אותם […]". ובמכילתא (ויהי, ה) מובא בעניין זה "משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן נכנס לחדרו בלילה אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול העמידני בשלש שעות ביום בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו לא אמר לי אלא בשלש שעות ביום והקטן אומר לא אמר לי אלא עם הנץ החמה מתוך שהיו עומדין וצוהבין ננער אביהם".
מדברים אלו למד הנצי"ב (דברים לג, יב) כי קריעת ים סוף נעשתה בתחילה בדרך הטבע – ע"י נשיבת הרוח אט אט לייבוש הים, אולם ברגע שבני שבט בנימין – הנוהג בענייניו בדרך שמעל הטבע, קפץ לים, מיד נבקעו המים ועמדו נד אחד.
(בא תשעב)
