הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)פוליטיקאים חייבים לקיים הבטחות. על אף העובדה שהחוק בישראל אינו מחייב לקיים את מה שמבטיחים; על אף העובדה שהבטחות לפני הבחירות לא יכולות לשמש בסיס לתביעה משפטית כנגד פוליטיקאי; על אף העובדה שהסכם קואליציוני אינו חלק ממערכת ההתחייבויות כלפי הבוחר; על אף העובדה שאפילו קווי היסוד של הממשלה אינן מחייבות אותה; על אף העובדה שהדבר היחיד המחייב את הממשלה הוא חוקי הכנסת והחלטותיה; על אף העובדה שאפילו ההלכה אינה מכירה בהבטחות דברים כבסיס לתביעה משפטית – פוליטיקאים חייבים לקיים הבטחות.
הם חייבים לעשות כך בשל שתי סיבות. ראשונה בהן היא העובדה שעל האדם לעמוד בדיבורו. אין צורך להביא ראיות לכך. אדם חייב להיות איש אמת, וכשהוא מבטיח משהו – עליו לקיים. התורה שבעל פה גיבתה את החובה הזו גם בבסיס הלכתי "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מה תלמוד לומר הין צדק, והלא הין בכלל איפה היה ?! אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק, ולאו שלך צדק" (בבא מציעא מט ע"א), אולם גם בלי דברי תנאים אלה החובה הזו הייתה קיימת. היא חלק מהליכה בדרכיו של הקב"ה שהוא אמת וחותמו אמת; היא חלק מהחובה של "מדבר שקר תרחק"; היא חלק מאחד משלוש הדברים עליהם עומד העולם "על דין על האמת ועל השלום", ומעוד אין ספור עניינים אחרים.
שניה בהן היא העובדה שהפוליטיקאי שנבחר לכנסת או מונה כשר בממשלה – לא מכוח עצמו הוא מונה, אלא מכוח העובדה שהוא שליח של הציבור ששלח אותו. על שליח לעשות שליחותו לאור כוונת המשלח. במקום בו השליח פועל בכיוונים אחרים ובניגוד לעמדת אלה ששלחו אותו – הוא פשוט גזלן ! מובן כי יש מרווח מסוים לשליח שבו הוא רשאי לתמרן. כל השולח נציגים לכנסת יודע שפוליטיקה היא אומנות האפשר ולא אומנות הרצוי. פוליטיקה כוללת בתוכה גם ויתורים והסכמות, משא ומתן ופשרות. כל זה הוא חלק מהמנדט שמקבל הפוליטיקאי. אולם כאשר מדובר בהיפוך עמדות כולל ממה שהיה בלב השליחות הפוליטית, ובמעילה בציבור ששלח אותו – מדובר בגזילת קולות ממש.
מפלגה שקיבלה על עצמה את מרותו של רב מסוים – חייבת לעשות זאת, וכל התכחשות לחובה זו היא מעילה בשליחות; מפלגה שאמרה כי מוסדותיה הם שיכריעו את דרכה – אינה רשאית למסור את ההכרעה לגוף אחר מלבד מוסדותיה; מפלגה שהתחייבה לא לרדת מהגולן, "דין נצרים כדין תל אביב" וכדו' – חייבת לעשות כך; מפלגה שהתחייבה לחתירה לשלום עם אויבינו – חייבת לעשות כך. עיקרון אמירת האמת אינו צבוע בצבע פוליטי כלשהו, והוא נכון לכל הצדדים ולכל הכיוונים. יסוד הפוליטיקה המתווכת הוא ההטמעה כי כוחם של חברי הכנסת ניתן להם על ידי מצביעים, והם מחויבים להם. עיקרון זה צריך להביא את הפוליטיקאים לשתי התנהגויות יסודיות: ראשונה שבהן, לא להבטיח הבטחות המעניקות תמורה לטווח קצר אולם בלתי ניתנות למימוש לטווח הארוך, ומכשילות את הפוליטיקאי בגרוע מכל – מעילה בבוחריו; שניה בהן היא לשוב אל הבוחר בהן אם הם סוברים שצריך לעשות שינוי דרמטי של המדיניות, ולבקש את רשותו לעשות כך.
דברים אלה צריכים להיות עמוד האש ההולך לפני כל מי שנטל על עצמו שליחות ציבורית, נבחר בשמה, וממילא התחייב בשמה של השליחות הזו בפני בוחריו. הם גם אלה שיצילו אותנו מהסכנה הגדולה ביותר הקיימת היום כלפי המנהיגות, והיא חוסר האמון בטוהר המניעים ובניקיון הכפיים. אני מאמין כי בסופו של דבר הם גם מתגמלים את הנוהג כך, אולם לא זה צריך להיות המניע. המניע צריך להיות "ראש דברך אמת".
(בא תשעב)
