גבעת חלפון ומיסטר X

תנו לכוחות הביטחון לנצח
המשפט המרכזי בשיר הנושא לסרט המיתולוגי של הגששים 'גבעת חלפון אינה עונה', הוא 'תן את הכבוד לצה"ל': " מלחמות ישנן בשפע, וצרות פה – לא חסר ,אז בין טיל לבין רקטה ,תן לתפוס רילקס בצל …תן לנוח על כל שעל, תן את הכבוד לצה"ל ".
על רקע פרשת האסיר x , שכולם חופרים בה ללא הרף הלוך ושוב, כל מה שאני רוצה להגיד, גם אם זה לא ישמע מי יודע מקובל או פוליטיקלי קורקט, זה פשוט- אני מאמין בצה"ל, במוסד ובשב"כ. יש שם אנשים נהדרים המוסרים נפשם למען בטחון ישראל. צריך לתת בהם אמון ולתת להם גב. צריך לתת להם לעבוד בשקט- כי כך מודיעין עובד.בשקט. ואם צריך לעשות מלחמה בתחבולות- אז שיעשו אותה בתחבולות. בעולמי רק תורה אחת ניתנה מסיני ואליה יש להתייחס בקדושה. עם כל הכבוד לעיתונאים רודפי הסנסציות- דבריהם עדיין לא הלכה למשה מסיני. זכות הציבור גם לא לדעת הכל, וזכות הציבור לתת לאנשי כוחות הביטחון כוח לסמכות לעשות את עבודתם נאמנה, ומדי פעם גם חובת העיתונות היא לא רק לדווח אלא גם לסתום את הפה.
אנחנו לא מתעסקים עם חובבי ציון או עם חסידי אומות העולם. אויבינו לא נחים לרגע מלחשוב ולנסות לבצע פעולות נגדנו, פעולות שחלקן עלולות לעלות לנו במחיר דמים. זו מלחמה בלתי פוסקת של גורמי המודיעין והביטחון שלנו מול שלהם. ובמלחמה, יש שיקולי דעת כאלו ואחרים, ולפעמים כמו בשח מט מקריבים חייל כדי לזכות במלכה או במלך, ובמלחמה כמו במלחמה. אי אפשר להצמיד לכל קצין או איש מוסד יועץ משפטי או עורך דין צמוד, ואי אפשר שאיש מוסד יחשוש מלפעול את מה שצריך רק מפחד התקשורת או הכסת"ח. תנו את הכבוד והקרדיט והאמון לצה"ל ולשאר גורמי הביטחון. אני האזרח הקטן סומך עליכם. עזבו את מחפשי הכותרות והרייטינג. אני בוטח בכם ומאמין לכם, לא רוצה לדעת כל דבר, תעשו הכי טוב שאתם יודעים לעשות, אל תתנצלו ואל תמצמצו. ביטחוני ובטחון ילדיי חשובים לי יותר מכל מיני סיסמאות נבובות על דמוקרטיה. דמוקרטיה שלא יודעת להגן על עצמה מפני חורשי רעתה היא אנרכיה בתחפושת של דמוקרטיה.

וישסף
מזל שבתקופת שאול, שמואל ואגג לא הייתה תקשורת, והמוסר היהודי היה נראה קצת אחרת, כי מי יודע איך הייתה נראית הסצנה הבאה.
שמואל קורה לשאול ומצווה אותו כך:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה': כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם:עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר:
שאול, במקום לבצע פקודה, התחיל להתחכם ולהיות יפה נפש:
"וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ:
תגובתו הזועמת של שמואל לא אחרה לבוא:"… וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'?… וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:"
וכאילו לא די בכל זה , וכדי לשים קץ לסאגה הזאת, שמואל בלי לגמגם ממשיך לפעול: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל:"
כן נראה טוב, לא נראה טוב, מוסרי, לא מוסרי, מה יגידו ומה לא יגידו- זה ממש לא מעניין את שמואל. לשמואל יש אחריות על העם, שמואל קיבל הוראה לבצע את דבר ה', ושמואל מבין שזו השפה היחידה אותה עמלק מבין- מחה תמחה את זכר עמלק. טוטאלית. בלי פרשנות ובלי התיפיפות. המלחמה עם עמלק היא על כל הקופה. זה לא ענין של להיות צודק או חכם, זה ענין של לחיות או לא.
עמלק פושט ולובש צורה. פעם הוא עם גלביה ופעם עם חלפיה ועניבה, פעם הוא פרופ' מכובד באונ' ופעם הוא אוחז חרב צמא דם, פעם הוא מדבר בדיפלומטיה ופעם הוא צועק בכיכרות- זה הכל תחפושת למגמה ומטרה אחת. לפתרון הסופי:" אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד'.
(תצווה תשעג)