הרב ד"ר משה פינצ'וקהרב משה פינצ'וק, רב הקמפוס וראש המרכז למורשת ישראל, המכללה האקדמית נתניה
לפני מכת בכורות הקב"ה מצווה את משה: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" (שמות יא, ב). הרב עמיטל ז"ל אמר פעם בשם האריז"ל שבקשה זו להוציא כלי כסף וכלי זהב ממצרים כוּונה לא רק למישור החומרי אלא גם למישור הרוחני. תרבות מצרים הייתה מבוססת, כמובן, על ערכים שליליים. עם ישראל נצטווה להתרחק מתרבות זו, "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא יח, ג). אף-על-פי-כן היו בה בתרבות מצרים גם ערכים חיובים חשובים, "כלי כסף וכלי זהב". בני ישראל נצטוו לברור ערכים אלו מתוך תרבות מצרים ולהוציאם עמם.
לאור פרשנות רוחנית זו של האריז"ל מעניין לשים לב, בתאור קיום ציווי זה נאמר כי בני ישראל הוציאו עמם יותר מאשר כלי כסף וכלי זהב: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת" (שמות יב, לה). לפי פרשנות האריז"ל עלינו להבין ש"שמלות" אלו שבני ישראל לא נצטוו עליהם מסמלים משהוא מיותר שהם הוציאו ממצרים אך לא היה אמורים להוציאו משם. ("שמלות" אמנם מוזכר כבר בפרק ג, "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם". אבל שם זה לא ציווי אלא חלק מתיאור התרחשות הגאולה העתידית שהקב"ה מספר למשה רבינו).
השמלה היא מלבוש לגוף, זו הדרך והצורה בה מוצג הגוף בחברה. בדומה, השמלות שהוציאו בני ישראל ממצרים לא מסמלים ערכים כי אם מלבושים לערכים, לכלי כסף וכלי זהב. השמלות מסמלות את האופן והצורה בה אותן ערכים של כלי כסף וכלי זהב מיושמים ובאים לידי ביטוי בחברה. לא די בכך שיש ערכים טובים צריך שגם הממשק שלהם עם המציאות תהיה חיובית. על בני ישראל היה להפריד בין הכסף והזהב – הערכים החיוביים, לבין השמלות – דרך הביטוי והיישום, ה"לבוש" המצרי של אותם ערכים. היה עליהם לקחת עמם את הכלים בלבד ולהלבישם בשמלות יהודיים. אך בני ישראל לא עשו הפרדה זו, הם הוציאו את הכסף והזהב בלבושו המצרי.
כדוגמא לערכים חיוביים בלבוש שלילי הייתי מציע את דברי תלמידי ר' יוחנן בן זכאי (בבא בתרא י ע"ב) על הפסוק: "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת" (משלי יד, לד):
אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו בני מהו שאמר הכתוב "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת"? נענה רבי אליעזר ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן שאינם עושין אלא להתגדל… נענה רבי יהושע ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד. וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן… נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל וגו'. וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להן שאין עושין אלא להתיהר בו".
הרב חיים צימרמן ז"ל הסביר את ההבדל בין עם ישראל לאומות העולם: בעולם ובמדינות דמוקרטיות יש הרבה מיני קרנות… חסד שנותנים לאנשים, שתומכים אותם. ובאו"ם יש גם כן עזרה סוציאלית ומשפטיים סוציאליים… אבל מה היה קורה למשל, אם יבטלו את הקרנות בארה"ב? העניים היו הופכים את המדינה – הייתה רבולוציה ברגע אחד. זאת אומרת האומות לא נותנים בתורת יחיד – לא כישראל שנותנים צדקה כמו שהרמב"ם אומר מרחמנות… מה שהם נותנים צדקה זה באופן חברתי… מחמת קיום החברה, אבל היחיד אם תבוא אצלו הביתה ותבקש ממנו טובה, גרש יגרשך מביתו – אעפ"י שנותן לקרנות… ולמה מפני שחסד של האומות הוא רק חסד של חברה, ולפי שהחברה צריכה לזה. זהו חסד לאומים – לא חסד של יחיד… שהחסד בא מהעם ולא מן היחיד היא חטאת והגמרא אומרת כל חסד שעושין כדי שתימשך מלכותן, זאת אומרת אם לא היו כל הקרנות האלה שהחברה עושה חסד תיכף ומיד היתה רבולוציה. לא כן עם ישראל, כאן החסד נעשה גם על ידי היחיד מתוך מניעים של רחמנות והזדהות עם מצוקתו של הזולת.
(וארא תשעד(
