יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לפרשת וארא עוסקת בתהליך ההסטורי והניסי של מכות מצרים , והכשרת הלבבות ליציאת עם ישראל ממצרים. הכשרת הלבבות אצל המצרים ולא פחות מכך הכשרת הלבבות אצל בני ישראל.
בפרק ז׳ פורסת התורה את המטרה ואת השיטה. ״ ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים . ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים. וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם״
בפסוקים אלו מקופלת כאמור גם המטרות להודיע את מצרים את גדלות ה׳, ולהוציא פיסית את בני ישראל , וגם השיטה לביצוע באותות, במכות ושפטים ותוך הקשיית לב פרעה.
אולם בתחילת הפרשה (ו׳,ו׳) פורס הקב״ ה לפני משה את החזון המלא. הבנת סבלם של ישראל, ארבעת לשונות גאולה- והוצאתי , והצלתי, ולקחתי, והבאתי .פה הדגש העיקרי הוא עם ישראל :הוצאת ישראל ממצרים ,לקיחת ישראל לעם, קבלת התורה , והכניסה לארץ ישראל.
מה השתנה תוך כ30 פסוקים ? מדוע המטרות הצטמצמו כל כך ?
מדוע הדגש עבר מגאולת ישראל להכאת מצרים ?מדוע הפירוט עבר דווקא לשיטה ?
ואם הדגש עבר להכאת מצרים מה הסיבה לעשר מכות המתחילות מהקל לכבד? האם לא יותר יעיל ומרתיע להתחיל ישר במכת בכורות ? להכניע את פרעה ומצרים ולהוציא את ישראל בנצחון גדול ?
בהמשך לכך מדוע באמת היה צורך להכביד את לב פרעה ? הרי מכת בכורות לבד הייתה חוסכת את הכל וברור שאחריה לא יכביד פרעה את לבו ??
אלא שנדרשים אנו להבחין מה נשתנה בשחקן המרכזי , שהוא עם ישראל עם התפתחות העלילה.
תחילת המשבר ביחסים בין ישראל למשה הינה כבר בסיום פרשת שמות. שליחות משה הראשונה נכשלת, ופרעה מחמיר את גזרותיו. מעתה על ישראל להמשיך ולבצע אותה מכסת בניה , רק ללא קבלת תבן בחומרי הגלם. המנהיגים החדשים הם שוטרי ישראל שניגשים לצעוק לפרעה ומנסים להטיב עם העם, ללא הצלחה.
על מדרגות הארמון הם פוגשים את משה ואהרן ורואים בהם את האשמים העיקריים ״אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו״.
משה מזהה את המשבר וחוזר לקב״ה שעונה לו כי המשימה בעינה אם כי יותר משירצו ישראל לצאת ירצה פרעה לגרשם
בתחילת פרשתנו שוב מנסה משה בשליחות ה׳ להסביר לעם ישראל את התמונה כולה. את החזון , את העתיד כעם ואת העתיד בארץ ישראל. משה מדבר על אופטימיות , על מחר ומחרתיים.
אולם שוב אין עם מי לדבר ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה״. רוב המפרשים ובעיקר הרמב״ן רואים את הפסוק כפשוטו. בתוך עבודת הפרך הזו אין יכולת לקשב ואין סבלנות.
לטעמי זה הפסוק שגורם הן למשה והן לקב״ה לשנות את הדגשים במטרה ומשכך גם את השיטה.
העם בעקבות העבודה הקשה אין לו קשב למיידי אך גם לא לאופטימיות עתידית . עם ישראל לא במצב תודעתי שיכול להכיל את המושגים של קבלת תורה, בני חורין וכניסה לארץ משלו. כעבדים , טווח הפעולה המנטאלי שלהם קצר , זו הכוונה לקוצר רוח. הם חשים ומרגישים את היום ואת מחר ולא מעבר לכך ,אותם מעניין פתרון סוגית התבן ולא מעבר לכך . לכן כל סיפורי משה על הגאולה נופלים על אזניים ערלות.
אם זה מצבו המנטאלי של עם ישראל יש צורך לשנות את מרכיבי המטרה ואת השיטה בהתאם.
בפרק ז׳ פוגשים אנו כבר ניסוח שונה של המטרה .
יש שתי מטרות עיקריות :
האחת ״ וידעו מצרים כי אני ה׳״ המצרים צריכים להכיר בקב״ה בכוחו ובכך שלקח לו את ישראל לעם.
השניה, להוציא פיסית את ישראל ממצרים , גם אם לא באמונה גדולה וגם אם לא ברצון עז ובאופטימיות. השחקן העיקרי בתהליך הוא דווקא פרעה ומצרים ולא עם ישראל.
תפקיד המכות אינו רק תפקיד פרקטי של שכנוע מצרים בכח להוציא את העם, אלא תהליך חינוכי שבמהלכו על המצרים להפנים את המציאות , ועל ישראל להפנים את בחירתם, את הפלייתם לטובה וההגנה עליהם, עד ליציאת מצרים.
מכאן גם ניתן להבין מדוע הקב״ה היכה את מצרים מהקל לכבד.
ברור שאחרי מכה כמו מכת בכורות המצרים ישלחו את ישראל , אך הקב״ה רצה שיהיה תהליך של הפנמה . הפנמת עליונות ה׳ ואפליית ישראל.
האברבנאל מסביר כי 3 המכות הראשונות מראות את גדלות ה׳ וקריסת מערכת החרטומים והקוסמים של פרעה. 3 המכות הבאות מראות את ההשגחה הפרטית על ישראל , כי בגושן לא היו מכות ערוב דבר ושחין.
3 המכות הבאות מראות את שליטת ה׳ בטבע בברד, בארבה, ובחושך.
לטעמי מהות 3 המכות הראשונות הינה הודעת מצרים את גדולת ה׳ ואפסות מכשפיו של פרעה . אולם כל יתר המכות עד למכת בכורות מהותן ההפרדה בין ישראל למצרים , הבנת המצרים וישראל שישראל נבחרו על ידי הקב״ה ולכן מופלים לטובה. כך אט אט מופנמת ההבנה במצרים, ומוכשרים הלבבות בישראל.
לכן ערוב , דבר ושחין לא היו בגושן שהיתה ארץ היהודים במצרים. פה ההבחנה גיאוגרפית .
ברד, ארבה וחושך, היו בכל מצרים וגם בגושן אך בהבחנה פרסונלית קרי המצרי הוכה ואילו היהודי שלידו לא חווה כלל את המכה. שוב אבחנה ברורה וחיזוק ההבנה בקרב שני הצדדים.
לכן גם היה צורך לחזק את לב פרעה לאחר 5 מכות.
לאחר מכת הדבר פרעה כבר היה מוכן לשלח את ישראל ,החרטומים כבר הודו שאכן יד אלוקים פה. אך אם ישראל היו משוחררים אז , היה טוען פרעה שארוע טבע חד פעמי גרם לו לשנות רצונו, ולא הכרת אלוהים כבורא העולם. המשך המכות כתהליך חינוכי שלם איפשר את ההפנמה הנדרשת הן אצל פרעה והן אצל ישראל.
לצערנו גם אז לעם ישראל היתה רק היכולת לצאת פיסית מתוך מצרים , ועדיין לא היתה היכולת להוציא את מצרים מתוכנו. לכך נדרשה החלפת הדור כולו במדבר, במשך ארבעים שנה.
(וארא תשעד)
