כשתגדל/י תבינ/י

סתירה מצויה בפסוקי הפרשה: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה… אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם..ֹ. הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים, הָהֵם. וְלֹא-נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה." (דברים, כ"ט, א'- ג')
שני סוגי מבטים יתכנו ביחס למציאות: מבט של צופה – עֵד, ומבט מעורב. הצופה, מתרשם ולעיתים נפעם ממה שעיניו רואות, אך מהותו הפנימית אינה "מנהלת שיח"/ מתעצבת, בתגובה למה שרואות עיניו. המעורב, כשמו כן הוא: מאורעות המציאות, מחוללים בו שינוי פנימי והוא פועל מתוך תובנה של אחריות ושותפות בעיצוב חייו וסביבתו.
עם ישראל צפה, כעֵד, במכות מצרים ובנִסי המדבר (אַתֶּם רְאִיתֶם), אך לא הפנים בחושיו ובלבבו, ככל הנראה, את המציאות, לפיה הכל בא לו מידי ה' ("וְלֹא-נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה"). עם הכניסה לארץ הוא פוגש מציאות חדשה ודינאמית, שאינה מספקת מענה מוכן לכל צרכיו. כאן הוא נקרא למעורבות אקטיבית, בהתוויית עתידו ועתיד העם היהודי כולו ("וַתָּבֹאוּ…וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ, לַמִּלְחָמָה").
מנקודת מבט התפתחותית, ניתן לדמות את העם, עד כניסתו לארץ, לילד צעיר החי ברשות הוריו. ילד זה לא שם לבו לאופן בו הבית מנוהל ב"שוטף", לבגדים המתנקים ("וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה, בַּמִּדְבָּר; לֹא-בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם, וְנַעַלְךָ לֹא-בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ…"), למשכנתא המשולמת. מציאת ירקות, מוצרי חלב ובשר במקרר אינה מפליאה אותו, והוא לא מודע למחירם. בעתות שמחה או חלילה עקב משבר משפחתי, הוא נחשף למשהו מן "האופרציה" המורכבת הזו, ומתפעל מאופן התנהלותה. אך כעבור זמן ישוּב לעיסוקיו, לצרכיו ולתביעותיו.
עם הכניסה לארץ, המבט משתנה. כאדם בוגר העומד ברשות עצמו, מוצא העם, שְֹבע המסעות, את ירושתו, משֹאת הוריו ז"ל וגעגועיהם – גזולה, ואת חייו בסכנה. מבלי שהות הוא נלחם – על חייו, על ביתו, על מורשת הוריו ועל זהותו.
כעת הוא מבין: החיים על שיגרותיהם ותהפוכותיהם (כן, כן, גם הקורונה) הם נס והשגחה. ללא מעורבותו של בורא עולם, אין לנו קיוּם. אך טמונים בחיים גם ניסיון ותביעה, להחליף ולוּ זמנית, את המבט הצופה והעד, האדיש או המקטר, בעמדה קשובה (אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ), מעורבת, בוגרת ואחראית.
(כי תבא תשפ)