ד"ר פנינה נויבירטחורבן הבית הינו ללא כל ספק ארוע טראומטי ביותר אשר שינה את פני היהדות. על גודל השבר ניתן ללמוד ממדרש בו עסקתי בשבועיים האחרונים, המתאר את חורבן שלוש הערים – ירושלים, טור מלכא וביתר (גיטין נ"ה:): " אמר רבי יוחנן … אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים (בשל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים) אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא (בשל תרנגול ותרנגולת חרבה טור מלכא) אשקא דריספק חרוב ביתר (בשל יצול של עגלה חרבה ביתר)".
לפי המהר"ל, כל אחת משלוש הערים מסמלת נקודת חוזק ייחודית של העם היהודי. ירושלים בנויה "כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכ"ב), היא עושה את כל ישראל חברים, אם כי באורח טרגי ירושלים מאבדת דווקא את נקודת החוסן שלה ונחרבת בשל קמצא ובר קמצא, שנאת חינם הרסנית.
טור מלכא מבטאת שגשוג ופריון, עליה נאמר (גיטין נ"ז:): "ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים", ברם דווקא היא נחרבת בשל תרנגול ותרנגולת, הנלקחים בידי פלוגה רומאית ומעוררים את זעם בני טור מלכא – סמל הפריון עומד לטור מלכא לרועץ, יתרונה הופך למקור אסונה.
ביתר מסמלת את עצמת העם. בעיר ביתר ישבו לוחמי בר כוכבא החסונים, לצבא בר כוכבא נבחר רק מי שהצליח לרכב על סוסו ולעקור ארז מן הלבנון (ירושלמי תענית כ"ד, א). ברם בשל ארז נחרבת ביתר, פמלייתה של בת הקיסר גודעת ארז כדי להתקין גלגל עגלה, ומביאה לתסיסת העם. גם כאן, מקור החוסן הופך לסיבת החורבן, עוקרי הארזים מאבדים את אחיזתם בשל גדיעתו של ארז.
המהר"ל קושר בין תיאור חורבן ירושלים, טור מלכא וביתר לבין אירוע טראומטי נוסף אשר התרחש גם הוא בתשעה באב והוא חטא המרגלים (תענית כ"ט.): "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר' יוחנן אותו היום ערב תשעה באב היה אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות". מדוע דווקא חטא המרגלים ניבא על העתיד? מדוע אבדן האמונה של העם במדבר שיקף את חורבן שני הבתים?
מדקדק המהר"ל, כי כאשר משה שולח את המרגלים לתור את הארץ הוא מבקש מהם לבחון שלושה עניינים (במדבר י"ג, י"ח-י"ט): " וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב. וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה". שלושה מדדים נלקחים בחשבון בהערכת ארץ ישראל: טיב הארץ – הטובה היא אם רעה, עצמת העם – החזק הוא הרפה וכן שגשוג ופריון העם – המעט הוא אם רב. שלושת המדדים האלה הינם התנאים ההכרחיים לקיום "יישוב הארץ", כלשון המהר"ל. לשם היאחזות באדמה יש צורך בארץ טובה, בעם חסון ופורה.
שלושת המדדים האלה מצויים בתיאור חורבן ירושלים, טור מלכא וביתר. חורבן ירושלים מסמל את חורבן הארץ הטובה, חורבן טור מלכא מסמל את אבדן סגולת השגשוג והפריון של העם היהודי וחורבן ביתר מסמל את אבדן עצמת העם היהודי, ובמילות המהר"ל (חידושי אגדות, חלק ב'): "לכך באשר נחרבו נחרבו אלו ג' דברים זה אחר זה, מתחילה חרב ירושלים ונסתלקה שכינה מביניהם, ואז משחרב בית המקדש לא היתה ברכה בארץ … ואחר כך חרב טור מלכא ושם היה רבוי ישראל … ואחר כך ביתר כרך גדול ותקיף שהיה בארץ"
חידוד זה מסייע בהבנת גודל הטרגדיה שבחורבן. העם היהודי נהנה מכל נתון אפשרי הנדרש על מנת להיאחז באדמת הארץ הקדושה: ארץ טובה, עצמה לאומית, שגשוג ופריון, ועם זאת הכל אבד באחת, חוסננו הלאומי התפוגג כלא היה, גאוותנו היתה לכלימה.
פעם אחר פעם נופל העם היהודי וחווה חורבן צורב בשל אי יכלתו להעריך את יתרונותיו היחסיים, את הברכות בהן התברך, את ההזדמנות הבלתי נתפסת שניתנה לו לשבת על הארץ הטובה. בכיה אחת לחינם הופכת לשרשרת בכיות לדורות, ואין מנחם.
(דברים תשעא)
