הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)עם סיום ספר שמות השבת, יעמוד הציבור ויקרא את המשפט המהדהד בסיום כל חומש: "חזק חזק ונתחזק". שורשיו של המנהג מופיעים בדברי רבי אברהם בן נתן הירחי בספרו "המנהיג" (הלכות שבת עמוד קפב): "מה שנהגו בצרפת לכל הקוראים בתורה כשמסיימים שאומר להם החזן בקול רם חזק…". לדבריו, נראה כי קריאה זו הופנתה על ידי החזן לכל עולה שעלה לתורה, ולא נאמרה דווקא במעמד סיום הספר. האבודרהם מצטט את דברי "המנהיג" ומוסיף נדבך חשוב, שהאמירה "חזק" נאמרת בסוף כל ספר: "ובספרד לא נהגו לאמרה אלא כשמסיימים כל ספר וספר מחומשי התורה". גם לדבריו, בספרד רק החזן היה קורא "חזק" אבל לא כל הציבור, אולם במהלך הדורות אומצה האמירה על ידי הקהל כולו ברגע חתימת הספר. ערוך השולחן מעיד שכל הקהל היה אומר שלוש פעמים את המילה "חזק" (ללא נתחזק) , מניין השקול בגימטריא לשם "משה" (345).
בימינו המנהג המקובל שכל הקהל אומר "חזק חזק ונתחזק". דומה כי המקור לאמירה זו טמון בדבריו הנחרצים של יואב בן צרויה ערב היציאה לקרב הגורלי נגד ארם: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו". הרקע לאמירה זו נעוץ בתסבוכת מדינית. דוד המלך שיגר משלחת תנחומים לחנון מלך עמון לאחר מות אביו, אך יועצי חנון שכנעו אותו כי מדובר במשימת ריגול. חנון בחר לבזות את השליחים ולגלח חצי מזקנם, מעשה שהפך את המלחמה לבלתי נמנעת. בני עמון שהבינו כי הסתבכו עם דוד, שכרו צבאות ממלכות ארם מצפון, וכך נוצרה קואליציה שאיימה על ישראל בשתי חזיתות: בני עמון ממזרח וצבאות ארם מהעורף הצפוני. יואב זיהה כי נקלע למארב אסטרטגי, כפי שמתאר הפסוק: "וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל …". יואב ניצב מול שתי חזיתות בו-זמנית, ובחר לפצל את כוחותיו – הוא הוביל את היחידות המובחרות מול ארם החזקה, והפקיד את אחיו אבישי מול בני עמון. רגע לפני הפריצה לקרב, עמד יואב וקרא לחייליו: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ… וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו".
הרלב"ג, בפירושו המופלא, מזקק מאמירה זו יסוד אמוני חשוב:
"חזק ונתחזק בעד עמנו – למדנו מזה שאין ראוי לסמוך על הנס, אבל ראוי שישתדל האדם בהצלתו לפי מה שאפשר ואז יעזור הש"י; כי הש"י לא יחדש המופתים רק במקומות הכרחיים כמו שזכרנו פעמים רבות".
לשיטת הרלב"ג, "חזק ונתחזק" אינו רק עידוד מורלי אלא דרישה דתית המלמדת שהתפיסה היהודית הנכונה אינה פסיביות, אלא נקיטת כל האמצעים הטבעיים האפשריים. רק מתוך השתדלות אנושית מקסימלית יגיע הנס. כך פירש הרלב"ג גם את מלחמת העי: למרות הבטחת הניצחון מהקב"ה, יהושע תכנן מארבים ותחבולות כי ידע שהנס יתרחש רק לאחר שיעשה האדם את כל מאמציו.
כך גם במערכה הקשה שאנו מצויים בה כיום. מלחמת "שאגת ארי" היא מלחמה יזומה, הנשענת על תכנונים מורכבים והתקפיים מול אויב הפועל במספר זירות – מצפון, מדרום וממערב. איננו סומכים על הנס בלבד, אלא עושים את המיטב כדי לנצח, ובכלל זה גם הקפדה על הוראות פיקוד העורף והשתדלות צבאית עילאית.
השבת, כשנסיים את ספר שמות, נכוון במילים "חזק חזק ונתחזק". לא רק על סיומו של החומש, אלא גם על קריאתו ההיסטורית של יואב. מילים אלו מתמצתות את חובת ההשתדלות שאנו לוקחים על עצמנו במערכה, לצד האמונה העמוקה בנסים הגדולים שעושה עבורנו הקדוש ברוך הוא בכל יום ויום.
.
