הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)בני האדם אוהבים לשאול "למה", וכשזה מגיע לדת ולאמונה, נשאלות כמה משאלות ה"למה" הגדולות ביותר: על טעמי המצוות – למה ה' ציווה לאכול כשר, לשמור שבת ולא ללבוש שעטנז? על תכלית הבריאה – למה ה' ברא בכלל את העולם, או חלקים מסוימים ממנו (כמו יתושים למשל, או שיגעון)? ועל ההשגחה – למה יש רוע וסבל בעולם?
הוגים וחכמים ניסו לתת תשובות לשאלות הללו, חלקן מוצלחות יותר וחלקן פחות. אבל לפני שמנסים לענות, עלינו לשאול את עצמנו: איזו מין תשובה אנחנו מחפשים? איזה הסבר יספק אותנו?
למעשה, ברובם המוחלט של המקרים, כאשר בני אדם שואלים את שאלות ה"למה" האלה, מה שהם בעצם מתכוונים לשאול זה – מה ייצא לנו מזה? איך זה מועיל לנו? החיפוש אחר תשובה הוא בעצם חיפוש אחרי סוג של רווח או תועלת.
כך בנוגע לטעמי מצוות, אילו היה מתגלה שחוקי הכשרות מועילים לבריאות הגוף או הנפש, שחילול שבת גורם לרעידות אדמה ושלבישת שעטנז מגדילה את הסיכוי לחלות בסרטן, היה זה מתקבל כטעם מספיק לציווי ה' להימנע מכך. בנוגע לתכלית הבריאה, אילו האדם היה מגלה תועלת שניתן להפיק מהיתושים, או יתרונות שיש לשיגעון, הוא היה "מבין" למה הם נבראו (כפי שמתואר במדרש הידוע על דוד המלך). ובנוגע לסבל, האדם מחפש הסברים לפיהם הסבל בעולם הזה יביא לו בסופו של דבר הנאה מרובה יותר, בעולם הבא או לעתיד לבוא, שתצדיק את כל הסבל הזה.
מתברר אפוא, שההנחה שעומדת מאחורי החיפוש הזה היא שהכל נברא בשביל האדם ולטובתו, ורק צריך לחפש ולשאול איך בדיוק כל תופעה בבריאה מועילה לאדם.
אבל ההנחה הזו היא בעייתית. אמנם צריך כל אדם לומר "בשבילי נברא העולם" (סנהדרין לז), אבל זו אמירה חינוכית-פסיכולוגית ולאו דווקא תיאולוגית. העולם לא נברא בשביל האדם, אלא בשביל ה', מסיבותיו שלו שאנו יכולים רק לנחש. הרמב"ם למשל טען במורה הנבוכים, שזוהי איוולת ויוהרה לחשוב שכל היקום – המכיל בריות נעלות בהרבה על האדם, כמו מלאכים וגלגלים – ייברא רק בשביל האדם, והרי זה כמי שיקים מפעל ענק רק כדי לייצר מחט אחת. עד שאנו שואלים אם כן למה נבראו היתושים, השאלה המתבקשת היא למה נברא האדם? והתשובה היא, בשני המקרים, שכך רצה ה'. כשם שרצה שיהיו בני אדם, כך רצה שיהיו יתושים. אין שום דבר שמחייב שהאחד ייברא רק בשביל להועיל לשני.
כך גם לגבי טעמי המצוות ולגבי הנהגת ה' בעולם. למה ה' ציווה לעשות דברים מסוימים, ולמה הוא פועל בדרכים מסוימות? – כי כך הוא רוצה. רצון ה' הוא הנימוק הבסיסי והסופי, שאין לשאול אחריו. כשם שהוא רצה שלא ירצחו, כך רצה שלא יאכלו חזיר; כשם שרצה שיתקיים עונג, כך רצה שיתקיים סבל. אף אחד לא שואל "למה ה' רצה שיהיה עונג בעולם"; שואלים רק על הכאב והסבל. אבל ההבדל קיים רק מנקודת המבט האנושית הסובייקטיבית. מנקודת המבט האלוקית, זה וזה הם רצונו של ה'.
אמנם ה' הוא טוב ורוצה להיטיב לברואים, ובכללם לבני האדם, אבל זה לא העיקרון הבסיסי והיחיד של העולם. מי שרוצה למצוא תשובות אמיתיות לשאלות הגדולות של ה"למה", עליו להשתחרר מההנחה המוטעית לפיה הכל נברא בשביל האדם, ולהבין שכל מה שברא הקב"ה – לא ברא אלא לכבודו. הדרך לגילוי האמת היא אפוא לא חיפוש התועלת וההנאה לאדם, אלא הניסיון להבין עד כמה שניתן את רצון ה'.
(כי תצא תשעה)
