הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" – מורנו הגדול, הרמב"ם, הסיק מסקנות מרחיקות לכת מפסוקים אלה. פסוק זה מלמד, לדעתו, שביסודו של דבר, מצוות התורה עשויות להיות מובנות לכל בני אנוש. הפסוק אומר כי לאחר שישמעו העמים את החוקים, הם יגיבו בהערצה כלפי העם החכם והנבון הזה. וכיצד קובעים בני אדם שדברים מסוימים הם חכמים ונבונים? הם עושים זאת לאור אמות המידה שלהם עצמם, ולאור סולם החכמה שהם מאמצים. עולה מכך, שהתורה ניתנת ל"תרגום" לשפת השכל האנושי. זהו אחד הבסיסים המרכזיים של הרמב"ם בהכריעו כי חובה לעסוק בטעמי המצוות, ושהדבר אפשרי מאוד, והוא אף מקדש שם שמיים ברבים.
בדיוק מאותו מקור הסיק אברבנאל את ההפך. הוא הפנה את תשומת הלב כי המינוח המופיע בפסוק הוא "חוקים" – ואלה לכאורה הם הרחוקים ביותר מהשכל האנושי. על כן כתב: "…שעם היות שהחוקים אין להם טעם, הנה העמים אשר ישמעון את החוקים האלה יאמרו בלי ספק 'רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה'. לפי שיראו התועלת הנמשך מפועל החוקים ההם, היותו גדול ועצום בקניין הדבקות הא-לוהי", לאמור מה שמשפיע יותר מכל הוא האניגמטי, הבלתי מובן, המסתוריות והסוד. העובדה שהגויים יבחינו כי אף שאין הם מבינים את ההיגיון העומד מאחורי החוקים המוזרים והמיוחדים שבתורה, הם מזהים כי מדובר באמונה מיוחדת המביאה לקשר עם הקב"ה – היא זו שמביאה להערצה הגדולה, והיא זו שמייחדת את האומה הזו.
אין אנו צריכים לבחור בין הרמב"ם לאברבנאל, אף שהם חלוקים האחד על השני. קשת המצוות רחבה מספיק עבורנו, כדי שתהיינה בהן מצוות שאנו מבינים מזדהים ומצליחים לתרגם לעולם חיינו, ומצוות אחרות שאין אנו מסוגלים לעשות זאת, והסיבה היחידה שאנו מקושרים בהם היא ההופעה שלהן בתורה והחובה המוטלת עלינו לעשות כך. ואכן, בחיי האמונה שלנו אנו נעים ונדים בין מצבים שהמצוות עולות בקנה אחד עם עולמנו הפנימי, לבין מצבים שבהם אין קשר חיוני בינינו ובין המצווה או האסור, אלא "מה אעשה וריבונו של עולם גזר כך".
אולם חשוב להדגיש עוד יסוד משותף לרמב"ם לאברבנאל: שניהם רואים כדבר חיובי את עצם העובדה שתורת ישראל גורמת לעולם שמסביב להגיב בהערכה ובהערצה לדרך בה אנו הולכים. בין אם הדבר נעשה בשל העובדה שהם מבינים את המצוות, ובין אם הדבר מתרחש דווקא בשל תוצאות הנגרמות מסיבות לא מפוענחות – התורה מציינת את החשיבות של חכמתנו ובינתנו לעיני העמים. אף שלא קיימת בתורה המשימה להפיץ את התורה לכל עבר, כן מופיעה כאן ההערכה הגדולה לעצם העובדה שהתורה נחשפת בעיני הסובב אותנו, וגורמת להם להתפעל ממהותה.
ומה יגרום לכך ? מה שיגרום לכך הוא שתי תנועות מנוגדות. הראשונה היא נאמנות מופלאה לאותן מצוות שכליות, ועיצוב זהותנו כמממשים את המצוות החשובות האלה. השנייה היא הפלא עצמו של שמירת תורה ומצוות גם באותם תחומים שהם מנוגדים להבנה האנושית, ומתוך כך הגעה לקרבת א-לוהים מיוחדת, הקוסמת לעולם כולו.
(ואתחנן תשעו)
