הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה אנו קוראים שבע הפטרות העוסקות בנחמה ובחזון הגאולה. קיים רצף בין ההפטרות. האבודרהם חרז את התוכן של פתיחת ההפטרות לדו שיח, המתקיים בין כנסת ישראל להקב"ה באמצעות הנביאים. בתחילה מצווה ה' על הנביאים לומר לעם ישראל 'נחמו נחמו עמי', ועל כך עונה כנסת ישראל בתרעומת 'ותאמר ציון עזבני ה'. כאשר שומעים הנביאים את תרעומת העם, הם חוזרים ואומרים לקב"ה 'עניה סוערה לא נוחמה', כלומר שכנסת ישראל ממאנת להתנחם. ושוב אומר הקב"ה אני אנחמכם 'אנכי אנכי הוא מנחמכם'. הקב"ה מנחם את עם ישראל בנחמות 'רוני עקרה לא ילדה' וכן 'קומי אורי כי בא אורך'. בשלב זה משיבה כנסת ישראל המנוחמת ואומרת 'שוש אשיש בה'. ומה נאה, שכך אנו מסיימים את הסדרה של הפטרות הנחמה בערב ראש השנה, יום המלכת הקב"ה בעולם.
בדרך כלל, ההפטרה בפרשת ראה היא 'עניה סוערה לא נוחמה', אולם ספציפית השנה ראש חודש אלול חל להיות בשבת. וכאן מצויים אנו בדילמה. מחד גיסא, יש רצף בין ההפטרות המתארות דו שיח בין הקב"ה לעם ישראל ולכן הסדר והרצף בהפטרות משמעותי. מצד שני, בשבת שהיא ראש חודש אנו מפטירים הפטרה מיוחדת לראש חודש – 'השמים כסאי'. זאת ועוד, קיים קשר תכני בין הפטרת 'עניה סוערה' לפרשת ראה. אחת המצוות המודגשות ביותר בפרשת ראה היא מצות הצדקה לענפיה השונים. נתינת צדקה לעניים, שמיטת כספים, מצות הענקה. נושא הצדקה מודגש היטב בהפטרת 'עניה סוערה': 'בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ' (ישעיה נד,יד). הנביא זועק ומתריע על הקשר שבין צדקה לבניינה של ירושלים.
אם כן, במה נפטיר? האם נעדיף את הרצף של 'שבע דנחמתא' ונפטיר בהפטרת 'עניה סוערה' או שהרצף יישבר ונפטיר 'השמים כסאי'?. שאלה זו עלתה על שולחנם של ראשוני אשכנז, אור זרוע (חלק ב' תצב) שמצטט את הראבי"ה וגם החכם הספרדי הרב דוד אבודרהם. מאוחר יותר נחלקו בכך השולחן ערוך והרמ"א: (שו"ע תכה,א) :
'ראש חודש שחל להיות בשבת… מוציאין שני ספרים וקורין בא' שבעה בסדר היום, ובשני קורא מפטיר וביום השבת ובראשי חדשיכם עד סוף הפרשה, ומפטירין השמים כסאי, חוץ מראש חודש אלול שחל להיות בשבת שמפטירין עניה סוערה. הגה (הרמ"א): ויש אומרים השמים כסאי (טור ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים) וכן נוהגין במדינות אלו'.
השו"ע אימץ את הקו של רבי דוד אבודרהם שיש להמשיך ברצף הפטרות של הנחמה ואילו הרמ"א אימץ את שיטת ראשוני אשכנז, שיש להפטיר הפטרת ראש חודש – השמים כסאי.
המשנה ברורה (שם ס"ק ו) מסביר את הכרעת הרמ"א בכך שהפטרת 'השמים כסאי' מכילה גם את זכרון ראש חודש וגם את נחמת ירושלים. זאת ועוד, נוכל גם להשלים את הפטרת 'עניה סוערה' בפרשת כי תצא. בשבת זו אנו מפטירים 'רוני עקרה לא ילדה' שמכילה את עשרת הפסוקים הראשונים של פרק נ"ד בספר ישעיהו ומיד לאחריה על סדר הפסוקים מתחילה ההפטרה 'עניה סוערה', כך שעל אף שהפטרנו את הפטרת ראש חודש, יהיה בידנו להשלים את ההפטרה 'עניה סוערה' (משנה ברורה ס"ק ז) . מנהג עדות המזרח לקרוא השבת 'עניה סוערה' ונוהגים להוסיף פסוק ראשון והאחרון מההפטרה 'השמים כסאי' (יחוה דעת ג,מב).
שני יסודות מרכזיים ניתן ללמוד ממחלוקת זו. מההכרעה של הרמ"א ניתן ללמוד את ערך ה'תדיר' על פי הכלל: 'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם' (זבחים צא ע"א) ולכן מעדיפים אנו את הפטרת ראש חודש מההפטרות של שבע הנחמות, שהן פחות תדירות מראש חודש. מהכרעת המחבר ניתן ללמוד את הערך של הקביעות. להימנע עד כמה שאפשר משיבוש הרצף ולכן נעדיף, שלא להפסיק ברצף הפטרות הנחמה.
השבת היא גם ראש חודש אלול. באופן יוצא דופן, בכל המגזרים גם הדתי וגם החילוני חוזרים לשגרה בגלל ההצלבה, שקיימת בין ספטמבר לאלול. לאחר חופשת בין הזמנים ואוגוסט נערכים לקראת שנת הלימודים החדשה. השגרה היא חזקה יותר מכל, אולם דוקא דילמת ההפטרות מציידת אותנו במסרים נוספים. על אף, שחודש אלול עצמו אינו שגרתי ורגיל, הוא חודש של חשבון נפש, והתבוננות פנימה. צריך לזכור, שגם כאשר מדובר בתקופה חדשה ומרעננת, תובענית ועמוסה בתפילות, יש לזכור הקביעות ואת הרצף, שמעניקים לנו את האחיזה לכל השנה גם בתקופות שגרתיות ורגילות.
(ראה תשעו)
