על השמות של הר החרמון

פרופ' יונה אמיתי
בפרשת דברים מוזכרים 3 שמות של הר החרמון: חרמון, שרין (בש' שמאלית), ושניר: "צידונים יקראו לחרמון שרין והאמורי יקראו לו שניר". רש"י כותב: "ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד') ועד הר שיאון, הרי לו ד' שמות, למה הוצרכו לכתב? להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבעה מלכויות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא וזו אומרת על שמי יקרא".
לעניין המשמעות של שמות החרמון, על פי רש"י "שניר" הוא שלג בלשון אשכנז ולשון כנען. פרוש זה נסמך על תרגום אונקלוס: "ואמוראי קרן ליה טור טלגא (הר השלג)" וכך גם מפרש יונתן בן עוזיאל: "צידונאי הוון קרן לחרמון טוורא דמסרי פירוי (שמשיר את פירותיו) ואמוראי קרן ליה טוור תלגא (שלג) דלא פסיק מניה תלגא לא בקייטא ולא בסתווא" (שלא מפסיק ממנו השלג לא בקיץ ולא בסתיו). יונתן בן עוזיאל, מראשוני התנאים שחי באזור צפת וראה את הר החרמון עין בעין מעיד עדות ראיה שבימיו היה הר החרמון מושלג גם בסתיו ובקיץ!
פן אחר בשילוב השמות שניר ושריון: בשם ש נ י ר שניתן לחרמון ע"י האמורי ובשם ש ר י ן שניתן לאותו הר ע"י הצידונים, מופיעות אותן אותיות, בסדר הפוך. יש בכך ביטוי מאד ציורי לעובדה ששני עמים אלה ראו את אותו ההר מזוויות שונות, וכל אחד התרשם ממנו אחרת, על פי זווית הראיה שלו: האמורי, המביט לחרמון מצד דרום, מתרשם מהשלג, אשר אינו מצוי בארצו ומכאן השם: ש נ י ר, ואילו הצידונים, המביטים להר מצפון, אינם מתרשמים מהשלג, המצוי בארצם, אלא מהצדדים האחרים של ההר: הפירות הנשירים, או המצוקים –ומכאן השם: ש ר י ן.
(דברים תשעז)