יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לשלש פעמים מוזכרת בתורה "מערכת היחסים" שבין ישראל לעמלק. המקום הראשון הינו המפגש הראשון האמתי שהתרחש בין ישראל לעמלק במהלך התנועה במדבר: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (ספר שמות). הנחיית משה- להקים צבא מתנדבים שילחם בעמלק. רמת הלחימה של המתנדבים מתוך העבדים לא גבוהה והעזרה מגיעה מהשמיים. "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק."
המקום השני הוא בברכת בלעם. "וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד."
המקום השלישי הינו בפרשתנו בפרק החותם את הלכות המלחמה וקובע את הציווי התמידי מול עמלק. "זכור את אשר עשה לך עמלק… והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח."
הפרשנים עוסקים רבות בשאלה מדוע קיימת המצווה הקיצונית הזו דווקא מול עמלק? במה הם היו גרועים משבעת העממין בהם נלחמנו?
מה באמת היה לב הסכסוך בין ישראל לעמלק? וכמו כן, מה המשמעות לניסוח השונה של הפרשה בין ספר שמות לפרשתנו? שם המשימה של השמדת עמלק מוטלת על הקב"ה. "ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור."
ואילו בפרשתנו המשימה מוטלת על ישראל; "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח."
מהפרשנים ניתן להבין שאכן מדובר בעם אמתי שלא היה בשום סוג של יחסים עם ישראל. לא במצב של קנאה, לא בתחרות ולא בפחד מכיבוש צפוי. עמלק נלחם בישראל ללא שום איום כלפיו. גם אז הוא לא נלחם בישראל פנים אל פנים, אלא תקף את העייפים והחלשים פיסית או רוחנית. הוא תקף את ישראל במצב של "ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים." רבים מהפרשנים לומדים מכך שהפסוק מציין את העובדה שישראל לא היו יראי אלוקים, כי החולשה הרוחנית של ישראל גרמה לעמלק לנסות לעקוץ ולתקוף אותו.
אך עדיין לא ברור התנאי המופיע בפרשתנו- "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב". לפי תנאי זה, המצווה העקרונית לחיסול עמלק חלה לאחר שהתיישבנו לבטח בארצנו ולא קודם. תנאי זה סותר במהותו את החובה להשמיד את עמלק בכל מצב.
להבנתי, רש"י מסביר את העניין באופן נכון ופשוט. לתפיסתו הפסוק שאומר "ולא ירא אלוקים" מתייחס לעמלק ולא לישראל .עמלק, כמו דעאש בימינו, הינו עם פיסי, אך בעיקר עם חדור אידיאולוגיה ורעיון. עמלק מייצג את "שנאת ישראל" הפשוטה והצרופה ללא שום סיבה.
ברגע שעם ישראל עמד מתחת להר סיני, קיבל את התורה והפך לעם הבחירה, ברגע זה ממש גם נולד המושג הקיים עד היום של אנטישמיות ושנאת ישראל .
חודשים ספורים בלבד אחרי קבלת תורה מגיע העמלק הראשון ותוקף את ישראל ברפידים, סתם בשל שנאת ישראל.
כידוע, גם במדינות בהן אין יהודים כלל, יש שנאת ישראל ואנטישמיות.
התורה מציינת שני מצבי יסוד לעם ישראל. האחד כשהוא יושב לבטח באופן יחסי בארצו, והשני כשהוא הולך במדבר הגלות עייף ויגע רוחנית ופיסית.
בשני המצבים קיימת שנאת ישראל סתם כך. כי עמלק אינו "ירא אלוקים."
בשני מצבים אלו אין לחפש תירוצים למה זה קורה. אין לחפש בתוכנו ובהתנהגותנו את הסיבה להתעצמות השנאה.
התורה קובעת כי השנאה לנו תלויה בעצם קיומנו, בגלל חוסר ההכרה של עמלק באלוקי ישראל.
המשימה של השמדת עמלק שבכל דור ודור, הינה משימה משותפת לישראל ולקב"ה. צריך להילחם בשנאת ישראל ובאנטישמיות, בנחישות ובהתמדה, אחרת היא תקום כעוף החול ותגבר בכל דור מחדש.
(כי תצא תשעז)
