סמיכות פרשיות ודמיונו היוצר של הדרשן
לפני הרבה שנים הבאתי לכיתת הלימוד צילום של דף מתוך האנציקלופדיה התלמודית. אחד הלומדים קרא מן הדף, ובלי משים, על
לפני הרבה שנים הבאתי לכיתת הלימוד צילום של דף מתוך האנציקלופדיה התלמודית. אחד הלומדים קרא מן הדף, ובלי משים, על
הקריאה של התורה למשפט אחד בפסוק החותם את פרשתנו, מתפרשת בחז"ל במספר אופנים. האפשרות האחת היא לומר שהתורה מצווה על
האדם הוא אשליה. רוממותו נגזרת ממגע החסד של הקב"ה. כשהאדם נברא ניתנה בו נשמה בצלם אלוקים, ה' הוא שהעניק לאדם
הניסוח "צדק צדק תרדוף" הוא הוראה בלשון פיוטית של חזרה והדגשה, שאינה אופיינית בתוך פיסקה שעניינה הדרכה הלכתית מעשית לדיינים.
סיפור תולדות ההתיישבות של עם-ישראל בארץ כפי שהוא מופיע בפרשתנו נתון בתוך סיפור רחב הרבה יותר של תנועת עמים, של
פרשתנו אומרת "אתה הראית לדעת, כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו". מה החידוש? כלום העלה מאן דהוא על דעתו
פערים רבים יש בין התיאור הרטרוספקטיבי של משה את מאורעות המדבר, לבין הסיפור כפי שהוא מסופר בזמן אמת בתורה עצמה.
"אתם ניצבים היום כולכם… לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו". המדרש (תנחומא, ניצבים) מונה את הברית המתוארת בתחילת הפרשה כברית השלישית
הביכורים הם כקרבן והבאתם למקדש נתמכת בסיוע הכהנים כמקבלי הביכורים, כפי שהתורה קובעת: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם
בפרשתנו מצווים הסוחרים ואנשי העסקים לנהל את עסקיהם בהגינות ולדייק במידות המאזנים: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: