כל הפוסטים בהרב מניטו

פרשת בלק הסתיימה בגבורת הקנאה לשם ה' של פינחס בראותו המגפה הפוקדת את בני ישראל ובעוד היא נמשכת בא זמרי

כאשר אנו מתבוננים בפרשתנו לא יכולים אנו שלא לחוש אי נוחות מסויימת. שהרי לכאורה בלעם, הדמות המרכזית של פרשתינו, הינה

פרשתנו מתארת מאורע דרמטי במהלך שנות נדודיהם של ישראל במדבר. משה ואהרן הנושאים במשא העם מעת הוציאם ד' ממצרים ועד

פרשנויות אין ספור נתנו לפרשייה עצובה זו של קרח ועדתו. המשנה במסכת אבות אומרת 'איזוהי מחלוקת לשם שמים זו מחלוקת

  "חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום". כך

כאשר אנו מחפשים את המשותף בין הפרשות להפטרות, עלינו להעמיק יותר מלמצוא דבר החוזר בשניהם ולמצוא מהות המשותפת לשניהם ולא

הפסוקים הראשונים בפרשת במדבר מהווים אתחול לתהליך ממושך. שלבו הראשון יסתיים רק בפרשת בהעלותך, בפסוק יא שבפרק י': "ויהי בשנה

"וידבר ד' אל-משה ואל אהרן לאמר: איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו".

"(א) וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר

  אנו נמצאים בעיצומם של ימי ספירת העומר, המלווים אותנו מחג הפסח ועד לחג השבועות. בעצם קובעים לנו ימי הספירה