גדול המצווה ועושה
במהלך איסוף התרומות למשכן מתעוררת תופעה משונה. בני ישראל רוצים לתרום יותר מידי למשכן, וכך מתאר זאת הכתוב: "וַיָּבֹאוּ כָּל
במהלך איסוף התרומות למשכן מתעוררת תופעה משונה. בני ישראל רוצים לתרום יותר מידי למשכן, וכך מתאר זאת הכתוב: "וַיָּבֹאוּ כָּל
הפרשה מתארת את רוח ההתנדבות הגדולה שפשטה בעם, לשמע בקשתו של משה:"קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את
איתן פינקלשטיין "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה" (שמות ל"ה, א) – למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
אחת התכונות הבולטות ביותר שמאפיינות את המשכן היהודי– ולימים, גם את המקדש – הוא היותו "בית לכל". לא מועדון חברים
הדין והחשבון שמוסר משה רבינו עם סיום חתימת המשכן חייב להפוך להיות מורה דרך לדורות. אף שמדובר במשה רבנו שלו
פרשתנו עוסקת בשלב הסיום של הקמת המשכן, הפרויקט הלאומי הראשון של עם ישראל. לראשונה, גם נוצר הצורך, למנות לשם כך
הכהן הגדול נשא עליו את חושן המשפט, כחלק מבגדי הכהונה. חושן המשפט היה ייחודי בכך שהוא לא היה פריט לבוש,
בפרשיות ויקהל פקודי יש חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. נבחן את אחת ממגמותיה של הכפילות בפרשיות אלו. בתיאור מעשה
מרים סמואל הנשים היו פעילות מאוד במלאכת המשכן הן בהבאת החומרים והן במלאכה עצמה: "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם
בהלכות לישה בשבת ישנה הבחנה בין שני סוגי עיסות: עיסה שהחומר המוצק או האבקתי היסודי שבה הוא "בר גיבול" ועיסה