כל הפוסטים באבינועם הרש

  התלבטתי אם לספר להם איך שהילד המצטיין שלהם לא מפסיק לרדת על תלמיד אחר בכיתה שלי. איך שהוא משפיל

ובכל הזמן הזה אני לא יכול שלא לחשוב על הפרצוף של חבר שלי: "אני ראש צוות בפייסבוק". וואלה, יופי. ואני

באיזה שלב בדיוק איבדנו את האמונה התמימה שאפשר לגרום לילדים שלנו להיות מאושרים גם כאן בארץ, בטבע; בשבילים, בטיולים? זו

אף ילד לא חושב שההורים שלו מלאכים. ובכל זאת, כחלק מהעובדה שכולנו אנושיים, אפשר ורצוי להראות לילדים שגם אנחנו חווים

הדוגמא הכי טובה לנתינה ואהבה אין סופית היא אהבת הורים לילדיהם. אהבה שמתחילה כבר מגיל הינקות כאשר האמא, מותשת כולה,

לפחות תגיד פעם אחת לילד שלך שאתה אוהב אותו ומעריך אותו. כל עציץ צריך שישקו אותו. כל ילד צריך לדעת

שיעור גאוגרפיה, מנוחתו עדן, נחרב כליל, אבל אחרי שראיתי את האושר והחיוך על הפנים שלו חשבתי לעצמי – את מי

    ובעוד שעם ישראל שמח וחגג בחגים, ישנה משפחה אחת שחרב עליה עולמה: יואל להנגהל ז"ל, נער בן 18,

הנה מישהי שבטוח חשבה על איך המעשה שלה יצטייר בפני גולשי הפייסבוק ולמרות ה'נשמות הטובות' החליטה בכל זאת לפרסם את

נתקלתי בעוד סיפורים כאלו של אנשי חינוך שבטעות שיבחו תלמיד או תלמידה מבלי שהגיע להם ומאותו רגע חוו בשינוי מדהים