כל הפוסטים בתולדות

לפני כעשור, כשהייתי בתפוח הגדול לגייס משאבים למוסד חינוכי השוכן ביו"ש, נכנסתי גם לכמה גבירים סאטמרים. טענתי שאם מה שמפריע

יצחק אבינו מצטייר כדמות פסיבית ביותר. בעקדה, אברהם הוא הפעיל ואילו יצחק נעקד. בהגיעו לפרקו אביו דואג לו לשידוך, ועבד

"שני דברים ממלאים את הנפש בהערצה ויראת כבוד הולכת וגדלה, ככל שאנו מרבים להרהר בהם: השמים המכוכבים מעלי, והחוק המוסרי

יעקב ועשיו היו תאומים. לא תאומים זהים – שמקורם מאותה ביצית מופרית ודמיונם הגנטי מושלם, אלא "תאומי אחווה" – תוצר

  "אני לא מבין איך הוא לא מתייאש ממני כבר, בחיי, אני לא מבין. לי נמאס ממני, לכולם נמאס ממני

האם מותר לשקר? ודאי שאף אדם מוסרי לא היה עונה על שאלה זו בחיוב. שקר הינו דבר פסול, אשר ממוטט

יצחק מצווה על יעקב: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן". ציווי זהה מצינו אצל אברהם לאליעזר עבדו: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי

  מרים פרץ מתה, על פי מה שהתפרסם, ממנת יתר. נערה בת שבע עשרה קרעה לב רבים. עובדי רווחה ומלאכים