הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)יצחק ורבקה זוכים לזוג תאומים השונים בדרכם ובאופיים. עשו איש שדה יודע ציד ולעומתו יעקב איש תם יושב אוהלים. הרשב"ם מפרש את המקראות כפשוטם, דהיינו, שליעקב ועשו היו עיסוקים שונים. האחד צייד והשני רועה צאן. לעומתו אבן עזרא ורש"י סבורים שתיאור העיסוקים של האחים מדגיש תכונות אופי שונות שהיו להם. עשו הוא איש ציד, דהיינו- ממולח ורמאי ולעומתו יעקב איש תם וישר.
הגרי"ד סולוביצ'יק אימץ את פרשנותם של רש"י ואבן עזרא ומתוך כך התריע מפני הסכנות של חברה קפיטליסטית ורכושנית. לדעתו, הצייד נלחם בלהט ובעוז את מלחמת קיום החיים. הוא מבקש להרוויח בכל מחיר, וסומך על חרבו וקשתו. הוא מתוחכם ואף עלול להיות מסוכן, שכן פעמים הוא פועל ללא רחמים ופוגע בדרכו בחלשים ממנו. הציד בנוי על ההנחה, שכל הגדול בולע את חברו וכך עלולות חברות גדולות לחסל את החברות הקטנות.
לעומתו, איש תם הוא רודף צדק ומוסר ואינו סובל עוול. את פרנסתו הוא מוצא ביושר ואינו מוכן לפגוע באחר. בתקופת המדבר נחשף עם ישראל לכלכלה לאומית מסוג אחר. בעת ירידת המן הופעלה מערכת ריסון משומנת ומדוקדקת. ליקוט המן היה לפי מספר הנפשות. מי שצבר 'מנות מן' יותר ממכסתו נקנס והמן הפך לבלתי אכיל עבורו. מי שלקט ביום השביעי, בשעת מנוחת הנפש, לא מצא כלום. לאחר הכניסה לארץ ישראל המן הופסק והחלה תקופה יצרנית, בה האדם השיג את לחמו בזיעת אפו. או אז האתגר לריסון והצורך בהצבת גבולות הפך לגדול יותר.
עשו משועבד לעבודתו, תאב לממון ואפילו בשעה שמגיע לביתו הוא בשיכרון חושים ומבקש נזיד עדשים. הוא פוגש בבית את יעקב שליו ושקוע בעולם רוחני. הוא חוזר ממסע החיים ומגלה שיש טוב אחר שהוא נצחי יותר. באותו הרגע עשיו מכיר שהבכורה מגיעה ליעקב אחיו ובסופו של דבר הוא מוותר על בכורתו למענו.
דרכיהם השונות של האחים מודגשות בברכות שקיבלו מיצחק אביהם. בברכתו של יעקב נאמר: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ". יעקב מכיר, שכל מחייתו היא מהקב"ה. מנגד, בברכתו של עשיו נאמר: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל". עשיו אינו מודע לנתינה משמים, הוא קובע את מושבו במקום מדושן המלא בתענוגות, את מחייתו הוא משיג באמצעים לא כשרים – 'על חרבך תחיה'. בעולם של יעקב קיימת תודעה חזקה של 'ויתן לך אלוקים' ובעולמו של עשיו, לעומת זאת, מאמינים בציד ובחרב, בעורמה ובמרמה.
יש להימנע מלהיות 'איש ציד'. אל לנו להגיע למציאות של רדיפה בלתי פוסקת אחר העולם החומרי, עלינו לדעת להיות גם איש של אוהל, המכיר את משפחתו, מטפל בילדיו ומשקיע בחינוכם. חובה לעסוק ביישובו של עולם אך לראות זאת בפרספקטיבה של עבודת ה'. גם ברמה הלאומית יש לפתח את המדינה ולבנות בתוכה חברה מתוקנת ומשגשגת, אך גם חברה העובדת את הקב"ה ומשלבת עם זה את הבנייה הכלכלית והחברתית.
לפני שנים אחדות נכנס העולם למשבר כלכלי עמוק. חברות נדל"ן גדולות, בנקים וחברות השקעה השקיעו הון של כסף והגביהו עוף באמצעות מנופים על מנת להשיג ולהרוויח יותר. חברות שלמות קרסו ופשטו רגל. מי שנפגע מההתנהלות הנוראית הזו הוא הציבור הרחב, שנאלץ לספוג 'תספורות' ולהפסיד מרכושו. יש להילחם באנשי הציד, שעלולים לפגוע מכה אנושה באנשי האהלים ונקיי כפיים שעמלים על פרנסתם היום יומית ולא מבקשים יותר מאשר את מחייתם הבסיסית. קפיטליזם יכול לשגשג רק כאשר הוא מרוסן ומושרש בערכים של ערבות ודאגה לאוכלוסיות מוחלשות. (תולדות תשפ)
