כל המאמרים במדור תורה ומדע בפרשה

במסגרת המותר והאסור לאכילה מעולם החי, נצטווינו על איסור אכילת שרצים: "כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם" (ויקרא יא'). רשב"ם: ההולך על

פרשת השבוע עוסקת בקורבנות בקר וצאן, שבהן הדם ממלא תפקיד מרכזי בעבודת הכהן: את הדם יש לכסות, להזות לפני הכפורת ולתת אותו על קרנות המזבח,

לאחר המבול חל שינוי ביחס שבין האדם לחי: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (בראשית ט'), בשונה

התחום המוביל את חומרות חג הפסח הוא איסור אכילת הקטניות, אצל בני אשכנז. הגמרא במס' פסחים (לה', א') דנה בנושא: "משנה: אלו דברים שאדם יוצא

התורה מזהירה את הכוהנים: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו',ו'). מוני המצוות קבעו שיש כאן שתי מצוות: מצוות עשה – לשים עצים

"ושמרתם את מצוותי ועשיתם אותם אני ה'. ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדישכם" (ויקרא כב',לא'-לב') . למקרא ציוויים אלה

שאלה טובה שווה יותר ממאה תשובות גרועות להבהרת נושא מסובך. הדחף והרצון למתן תשובה לכל שאלה, גורמים לא פעם לאילוצים של הוצאת מקרא מידי פשוטו,

"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת להם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי" (ויקרא כג', א'-ב'). מועדי

בפרשת שמיני מפורטים סימני בעלי החיים, שעל פיהם נקבעו כללי המותר והאסור באכילה מן הבהמות, הדגים, העופות והחרקים: "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו" (ויקרא טז',א'). פסוק זה שופך אור על המניעים שהובילו לחטאם של נדב