כל המאמרים במדור ערך מוסף

מכל הברכות שבירך בלעם את ישראל נראה שהברכה הידועה והשגורה שבכולן היא הפסוק: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". פסוק זה מוצב בבתי כנסת רבים

בהקדמה לספרו הגדול 'עין יעקב' מביא רבי יעקב אבן חביב מדרש עלום שעוסק בשאלה: מהו הכלל הגדול בתורה? דעת בן זומא, לפי אותו מדרש, שזהו

הקנאה היא תכונה אנושית טבעית שאין אדם שניצל ממנה לחלוטין. היא מסוגלת להעכיר חייו של אדם שהחיים שלו היו תותים, ובמבט אובייקטיבי אמור היה להיות

כאשר למדתי בצעירותי בישיבה חרדית זכיתי לשמוע דרשות רבות לקראת חג השבועות, וכולן ללא יוצא מן הכלל עסקו בלימוד התורה. הן הדגישו את חשיבות העמל

מה גרם לנביאים לקבוע את צום י"ז בתמוז? האבל בתשעה באב מובן שכן הוא על החורבן עצמו. גם את צום עשרה בטבת קל להבין, יום

ניסוי צפרדעים מפורסם מספר על שתי צפרדעים, האחת, נזרקה לכלי מלא מים רותחים, קפצה החוצה מיד וניצלה. האחרת הושמה במים קרירים, שחוממו לאט ובהדרגה עד

השנה, כמו בכל השנים המעוברות, קוראים את פרשת "בהעלותך" מיד לאחר חג שבועות, וסמיכות זו מזמנת לנו השוואה מאלפת למגילת רות שקראנו בתחילת שבוע זה.

בימי שפוט השופטים ניצב עם ישראל בפני משבר כפול והדבר בא לידי ביטוי בכפל המילים: "ויהי" שפותחות את מגילת רות: "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי

טבעו של האדם שהוא רוצה להנציח משהו מעצמו. מבחינה זו ספר 'במדבר' הוא לכאורה ספר עצוב. הוא מתאר אנשים חסרי עתיד שכתתו רגליהם לשווא, הם

לקראת סוף הדרך מתגברים הקשיים, ובני ישראל שוב מתלוננים: "לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֨וּת בַּמִּדְבָּ֑ר". בתגובה, ה' מפעיל עונש ייחודי, שלא היה לפני אירוע זה, ואחריו