כל המאמרים במדור הפרשה בחיי המעשה

בסוף פרשתנו מזכירה התורה אירוע חריג בחומרתו: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ויקוב

בפרשתנו אירוע אסטרטגי יוצא דופן. מלך מואב חש מאויים מהתקרבות ישראל לארצו, שמא יהיה גורלו כגורל האמוריים. ב'הערכת המצב' האסטרטגית עלה שסוד עוצמתו של עם

פרשתנו נקראת בגמ' גם 'פרשת בלעם' (בבא בתרא יד ב) ולא בכדי. האישיות הדומיננטית בפרשה היא בלעם. בלעם היה נביא גדול שהושווה למשה, גדול הנביאים:

חומש 'דברים' נקרא על שם הפתיח של פרשתנו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן" (דברים א א). בחז"ל הוא נקרא 'משנה

בפרשתנו חוזרת התורה על האיסור של הדיינים לקחת שוחד: "לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד. כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי

הפרשה נפתחת ב'נסיון על' של משה רבנו לשנות את רוע הגזירה שנגזרה עליו שלא להיכנס לארץ ישראל: "ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמור: ד' אלקים

ספר דברים בכלל ופרשת דברים בפרט, מהווים אבן יסוד בבניין הציבוריות הישראלית לדורות. ה'תוכחה' הציבורית; הביקורת ותהליכי ההשתפרות והתיקון שמובלים ע"י ההנהגה. כל אלה מקופלים

פרשתנו פותחת במעמד הברית בין עם ישראל לקב"ה, והמחוייבות הנגזרת ממנה, אולם היא מציינת גם תופעה בעייתית של התכחשות לברית. מה עשוי לגרום לאנשים ברי

במרכזה של פרשת כי תבוא מעמד הברית בהר גריזים והר עיבל. מעמד זה מתואר בפרוטרוט בפרשה ובמשנה (סוטה ז ה) ובו נאמרות הברכות והקללות, במעמד

תפיסת המלחמה המשתקפת דרך מכלול מצוות המלחמה שבפרשות האחרונות ובזו שלנו מלמדת על ההבדל הגדול בתפיסת המלחמה המוסר ומגבלות הפעלת הכח שבתורה, לבין התפיסה שהייתה