כל המאמרים במדור ויקרא

מהו הפסוק הבסיסי ביותר בתורה? כולנו מכירים את התשובה מתוך הספרא: "ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה", (קדושים, פרשה ב, פרק

"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי, ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ג') נוכחותם של האדם, הוריו, בוראו והשבת בפסוק אחד, מרגשת אותי. קריאת הפסוק במשקפיים

מאז שהייתי קטנה חייתי בצל סיפורי השואה. שתי הסבתות שלי היו ניצולות שואה, שתיהן היו מספרות לי על משפחתן, סיפורי גבורה וסיפורי זוועה. הסבתות היו

יחסה של האנושות לזקנה אינו אחיד. יש חברות הרואות בזקנה נכס וברכה, אם מפני ניסיון החיים של הזקן ואם מחמת החכמה שצבר במשך שנות חייו,

בפרוס ימי הגבורה, הזכרון והעצמאות, ראוי לבחון את יסודות המשנה התורנית והלאומית שלנו. החידוש הגדול, שרגילים ליחסו לרבנים אלקלעי וקלישר, על אודות גאולת ישראל בדרך

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא יט: כג). במילים אלו פותחת את התורה את העיסוק במצוות ערלה ונטע רבעי. בדברי חז"ל הפכו

הימים שבין פסח לעצרת, אלו ימי זיכרון על מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידים של רבי עקיבא. הטרגדיה הייתה גדולה. העולם נחרב והפך לשממה רוחנית.

הפרשה מזמנת אותנו לעסוק במשמעותנו כעם שנצווה להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹש" (שמות י"ט ו'). גם האדם הפרטי מצווה לחתור לקדושה ולעשיית צדק חברתי. בין

פרשת קדושים נקראת בדרך כלל בשבועות של יום השואה וימי הזיכרון והעצמאות. הציווי על הקדושה מקפל בתוכו מסר עמוק ועכשווי שקשור לייעוד של עם ישראל

שלושת הפסוקים הללו אוצרים בתוכם את אחד הסודות השמורים ביהדות: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי