כל המאמרים במדור ויקרא

"אל תפנו אל האובות ואל הידעונים, אל תבקשו לטומאה בהם, אני ד' א-לוהיכם" – התשוקה האנושית לקבל מידע מעולמות עליונים מוכרת מאוד, הן לבני אדם

פרשני המקרא נחלקו בשאלה האם הצרעת היא מחלת עור רגילה או נגע רוחני התלוי במצבו של האדם. אחת הראיות לכך שהצרעת היא עניין רוחני ולא

שתי ציפורים לוקח הכהן לשם טהרת המצורע, את האחת הוא שוחט, ואת האחרת משלח על פני השדה. רש"י, בעקבות חז"ל (ערכין טז, ב), מקשר את

פרשת מצורע מהווה המשך לפרשת תזריע. בפרשת תזריע עוסקת התורה בדין יולדת ובאבחון נגע הצרעת ובפרשת מצורע בטהרת המצורע לאחר שנתרפא מצרעתו ונמצא נקי. ובחזרתו

סוגיה מרתקת היא צרעת הבתים. פרשתנו מלמדת כי צרעת עלולה להיראות גם בקיר של בית. בהופיע כתם אדום או ירוק כהה, הנראה שקוע ביחס לסביבותיו,

"מה אני, מצורע?" השאלה הזאת נזרקת לחלל האוויר תמיד כשמדובר בבידול, בחרם, בדחיקת היחיד אל מחוץ למעגל החברתי. לא מספיק ש"המצורעים" סבלו ממחלה איומה, כיום

תפקיד מרכזי ומשמעותי שמור בעת הזו לפה וללשון. כל המצוות והעברות בתקופה הטעונה הזו קשורים באופן ישיר לאברים הללו, שחיים ומוות נתונים בידיהם. הטור הזה

הסכמה הבסיסית שעל פיה נוצרים ימי זכרון וחגים בכל העמים והתרבויות הינה: אירוע הסטורי- זמן- ריטואל. על פני ציר הזמן שנראה כעובר מן העבר אל

עבירות רבות ושונות עלולות, לדברי חז"ל, להביא על האדם נגעי צרעת (במד"ר טז), והמפורסמת שבכולן היא לשון הרע. בגמרא נאמר: "כל המספר לשון הרע –

"כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא… בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא, י"ג, מ"ו). "שורות של עיניים עצובות צפו בה… כל הפנים בקהל היו מוכרים