כל המאמרים במדור דברים

ההפטרה המרגשת שלפנינו יכולה להטעות בקריאה ראשונה ולהתפרש כהצגה הטובה בעיר. קל לדמיין לפנינו צופה, בת ציון, המביטה – במופע הגאולה. "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי–כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ

"על מה עלי לעשות תשובה, הרי אני שומר מצוות, משתדל לא להזיק, ואף עושה מעשים טובים לעתים קרובות?!", שאלה זו עולה בשיחות הימים האלה או

ברגעי שמחתו הפרטית מן היבול המבורך, עובר החקלאי מהודאה פרטית להודאה ציבורית כלל ישראלית. בתוך פסוקי ההודאה הללו, הוא מצהיר: " וַנִּצְעַ֕ק אֶל ה' אֱ-לֹהֵ֣י

בהתקרב הימים הנוראים אגרוף יד ימין כבר נכנס לכוננות 'על חטא'. בקרוב יעבוד אגרוף זה שעות נוספות בהכאה על החזה על עוונות כאלה ואחרים. יש

כמה מופלאה ורבת אצילות היא מידת הרחמים והחמלה. ביכולתה להבקיע את החומות הגבוהות והעבות של ה'אני' הרואה רק את צרכי עצמו, לגלות אמפתיה והזדהות עם

ההלכה המופיעה בפרשת השבוע, והמחייבת שלא להלין את נבלת אדם על העץ, חריגה מאוד גם בשל הנימוק המופיע בה: "כי קללת א-לוהים תלוי". מדבריו של