כל המאמרים במדור ויגש

כאשר סירב יעקב לשלוח את בנימין למצרים, למרות שכל המשפחה תימצא ברעב בארץ כנען, היה זה ראובן שהתעורר ראשון והציע לאביו: "תנה אותו על ידי

הנחה קשה, מניחים בני יעקב בנוגע לאביהם: "וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, לֹא-יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת-אָבִיו: וְעָזַב אֶת-אָבִיו, וָמֵת." (בראשית, מ"ד, כ"ב) אמנם מדובר בבן זקונים אהוב וכן

בפרשתנו מגלה יוסף לאחיו את זהותו האמיתית. זהו רגע שמלווה בחרדות ובעוצמות רגשיות. מיד לאחר מכן אומר להם יוסף (מה,ח): "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי

  שקר הוא דבר מעניין. יש לנו אפשרות להוציא מפינו אמירות שאינן תואמות את המציאות. זה כשלעצמו אינו מובן מאליו. ישנן כמה יצירות בדיוניות המתארות

  יוסף חושף את זהותו בפני האחים ברגע מרגש עד דמעות. ותיכף לאחר מכן מתחילות ההכנות במצרים לשיכון יעקב ואחיו וכל צאצאיהם במצרים. פרעה שולח

  רוח של אחדות שורה בפרשתנו, והיא עומדת ביציבות על ארבע רגליים: ערבות הדדית, אמפתיה, מיגור השנאה ושוויון. הערבות ההדדית מיוצגת בדברי יהודה בפתיחת הפרשה

ולפעמים, מחנך יכול להיות גם מישהו שלא סיים תואר בחינוך ואין לו תעודת הוראה: אני עומד בחנות צעצועים ידועה מאוד בירושלים ומחכה בתור. לפניי אמא

27 פעמים אנו פוגשים בסיפורי יוסף את השורש ש.ל.ח, ולא בכדי. הטיות הפועל הזה מיוחסות לכל גיבורי הפרשה בהתאם לעלילה. גם בשיא הספרותי, רגע ההתגלות,

כאשר יוסף נפרד מאחיו בטרם יחזרו לארץ כנען, הוא  מעניק להם מתנות: "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת"

  הסיפור הפעם מבטא את העולם הפנימי של המתגיירים, את המתרחש בתוך ליבותיהם ומחשבותיהם ואת המניעים הרבים והמגוונים המביאים אדם להחלטה להתגייר במדינת ישראל. שרה