כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

כותרת זעירה בשולי אחד העיתונים היומיים בשבוע שעבר, סיפרה על צעיר מאשדוד ששאל את שכנו באישון ליל: "בשעה כזו חוזרים הביתה?". בתגובה, שלף הלה סכין

פרשת ויחי עומדת בסימן של ברכות: ברכת יעקב לבניו, וברכת יעקב לשני נכדיו, אפרים ומנשה. מנהג קדום הוא בישראל, שמידי ליל שבת מברכים הורים את

הבחירות הבאות עלינו לטובה, הציפו מחדש את דמויותיהם של גנרלים ותת גנרלים נשכחים, שבימי בחירות יש להם עדנה מיוחדת. אחת התופעות המאפיינות ביותר את מדינת

בים הפסוקים של מעשי ספר בראשית, נחבאות לעתים מרגליות יקרות ערך. על אף שלעתים נעלמות הן מן העין, נושאות הן עמן אמתות גדולות. אחת מהפנינים

"ויירא ויאמר: מה נורא המקום הזה. אין זה כי אם בית אלוקים". בעולמה של תורת ישראל, "המקום" הוא ביטוי דו משמעותי: גם נקודת ציון גיאוגראפית,

למתבונן מן הצד, נראה המשא ומתן שבין אברהם לבני חת על רכישת קרקע בחברון, כשיח באחד משווקי המזרח התיכון. אברהם מחווה קידות לבני חת, "עם

פרשת העקדה, שבמוקדה ניצבת "ההליכה אל המקום", שלפי מסורת חז"ל הוא הר הבית, נקשרת באורח טראגי לניסיון הנפשע לרצוח את יהודה גליק (הקב"ה ישמרהו ויחייהו),

ברכות היו זה כבר מטבע עובר לסוחר. עשרות ומאות אנשים, בארץ ובעולם, נוהגים דרך קבע להשפיע מברכותיהם לאחרים, לרוב חינם אין כסף, אך לא אחת

אחת השיחות שנשמעו שוב ושוב בשבוע החולף במרחבי המרשתת, היא שיחה שקיים הרב אהרן לייב שטינמן, עם אחד השואלים דבר עצה מפיו באשר להכנסת ילד

לו היינו שואלים אדם מן היישוב מהו המאורע או הנס המרכזי שמצוין בחג החנוכה, היה משיב, קרוב לוודאי: נס פך השמן. אחרים היו מצביעים, אולי,