כל המאמרים במדור על סדר היום

הדו שיח שבין יעקב לרחל, על מצוקתה של רחל, זכה לפרשנויות רבות. רחל, שהיא במצוקה על כך שהיא לא זכתה בפרי בטן (אגב, זה המקום

האם העיסוק בנסיעת אופניים חשמליות במהירות על מדרכות להולכי רגל הוא עיסוק בנושא גדול דיו כדי לייחד לו טור בדף פרשת שבוע? הדבר תלוי בנקודת

האם יש לקרוא את תחילת הפרשה שלנו במנגינה של התעלות ושמחה או של ייסורים וכאב? אין כוונת שאלה זו למותה של שרה. על כך יש

אמור מעט ועשה הרבה – שורשה של אמרה זו מצוי בפרשת השבוע שלנו. אברהם אבינו אומר מעט ("ואקחה פת לחם") ועושה הרבה ("ויקח בן בקר

בשעה שחזרו בני יעקב מהלווייתו של אביהם, התגלתה העובדה המצערת, שאנו עצמנו נתקלים בה בכל עת– יסוד המשבר בין בני אדם היא שאלת האמון ההדדי.

מדינה יהודית מעצם מהותה היא מדינה שהמערכת הממלכתית שלה שומרת שבת. גם אם לכך מחיר, גם אם הדבר גורם לעומס יתר בימות החול – לא

יסודות רבים אנו למדים מהתנהגותם של אבותינו, ובעיקר באלה שאין מחלוקת עליהם, והם צריכים להיות נר לרגלי כולנו. לאורך ספר בראשית כולו אנו למדים על

ברית המילה מציבה לנגד עינינו יסוד מהותי שהוא רחב בהרבה מאשר המצווה עצמה. מעבר להיותה סימן ההיכר הגופני המובהק בגופו של זכר בישראל– היא היוותה

הפטרת השבוע פותחת באמירה קשה וכואבת: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ" (מלכים א', א'). דוד המלך זקן. הוא חלש ופסיבי,