כל הפוסטים בהרב יובל שרלו

"לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר" – ירדה תורה לסוף דעתו של שכיר יום. במקום אחר היא כתבה זאת

ביולוגיה רוחנית – אחת הבשורות הגדולות של תורת ישראל – היא היחס לתהליכים ביולוגיים טבעיים. עד כמה שאנו מנסים להתעלם

האם אנו יודעים לשמוח גם על מה שלא התממש במלואו? האם על אף הפער הגדול בין הציפיות והאפשרויות שהיו קיימות

"בארץ ישראל הסתיימה הקמת העם היהודי" – כך אמורה הייתה מגילת העצמאות להיפתח. הקמת העם היהודי לא החלה בארץ ישראל.

להיפגש עם כולם. מכל הכיוונים. מכל הצדדים. מכל הזרמים. מכל התפישות. וזאת, על אף אין ספור סיבות שניתן בשמן לנהוג

שבת – אחת היא. ואף על פי כן יש לה הופעות שונות בתורה. גם שורשיה. גם היבטיה המעשיים. התורה מלמדת

איבוד שליטה על אירוע, על אף כוונות טובות וראויות – זו הפרשנות המרתקת של רש"י למעשי אהרון בסיפור עגל הזהב.

בשעה שעסקו הרמב"ם והרמב"ן בסוגיות היסוד בענייני טעמי המצוות, הם בחרו במצוות שילוח הקן כמצע לדיון. הבחירה הזו נבעה מהמשנה

"וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ – מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה" – ביקורת מוטעית רבה נאמרה על

אלו תכונות חייבות להיות למי שראוי להיות שופט? ניסוח פשוט, של מי שלא שאב את התביעה הזו מהתורה, מציג לפנינו