הפטרת השבוע מקורה בספר זכריה. רקע היסטורי: זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא, היה נביא אשר חי בימי שיבת ציון, ופעל לעידוד שבי הגולה ולמען בניית בית
האספסוף מעולם לא זכה לאהדה יתירה. מה שהחל "בקצה המחנה", אצל אותו "קומץ אוהדים" של ימינו, היה לסממן ההיכר של "העם" כולו. "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים
" ר' ישמעאל אומר: בשלוש עשרה מדות התורה נדרשת: מקל וחומר, מגזרה שווה… (ג) מקל וחומר, כיצד? "ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה
משהו מתרחש בפרשה שלנו שגורם למשה טלטלה גדולה. משה שומע את העם בוכה למשפחותיו, "ויחר אף ה' מאד, ובעיני משה רע". על פי הפשט אין
דו שיח נוסף המתקיים בין משה ליתרו מתואר בפרשתנו. הפעם מדובר ברגע הפרידה. משה מבקש מיתרו, שיצטרף למסע לארץ ישראל ומנמק זאת באומרו: ' וַיֹּאמֶר
אחרי מעמד הר סיני נשארים בני ישראל במקום למשך כשנה שלמה. מקבלים את המצוות, את סדרי עבודת המשכן ואת סדר המחנות והמסעות. לכאורה עבר העם
בפרשת בהעלתך אנו שבים ועוסקים במנורה, אחרי קרבנות הנשיאים. במהלך הדיון הזה מתוארת המנורה שנית (במדבר ח, א-ד): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל
אהרן הכהן נצטווה להדליק את הנרות שבמשכן בשפה ייחודית: "… בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח'). ביטוי זה מופיע
מצוות החצוצרות שבפרשה מהווה מפתח להבנת אסטרטגית הקיום הלאומית של היהדות, בשגרה ובשעת מלחמה. "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם
פרשתנו חותמת באירוע ייחודי ומרגש. מרים דיברה אודות אחיה לשון הרע, לקתה בצרעת ונאלצה להתבודד מחוץ למחנה במשך שבעת ימים. משה התפלל על מרים, וכל
הכל התחיל לפני 21 שנה, אז הוקם עלון פרשת השבוע "שבתון" שחולק בבתי הכנסת הדתיים הלאומיים, שקנה לו שם של כבוד על דלפקי בתי הכנסת. מאז, העלון הפך לשבועון המוביל בציבור הדתי, ומעבר לדברי תורה ומדורים קבועים ומתחלפים על פרשת השבוע, נוספו כתבות מגזין, טורים אהובים ומדורי אירוח.
המדורים בשבתון נכתבים על ידי רבנים מוכרים, אנשי אקדמיה ומובילי דעה בציונות הדתית, והמגזין נוגע בכל מה שאקטואלי, חם ומעניין את הציבור הדתי.
השבועון מופץ בעשרות אלפי עותקים בכ-5,500 בתי כנסת ברחבי הארץ. בנוסף, מהדורה דיגיטלית המופצת בעשרות אלפי עותקים.
מייסד ועורך: מוטי זפט
עורכת אתר שבתון: ליאת שוקרון
