כל הפוסטים בירחם שמשוביץ

פרשתנו פותחת את ספר ויקרא בתיאור הקרבנות שהם הם עיקר העבודה הדתית של תורת משה. הפרשה פותחת באומרה: "אדם כי

  כתוב בפרשת כי תשא: "וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

  "וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַד' בִּפְקֹד אֹתָם

שלושה עניינים עיקריים בולטים בפרשת תצוה. שניים בנוכחותם ואחד בהיעדרו. מן הדברים הידועים הוא ששמו של משה רבנו אינו מופיע

פרשתנו פותחת סדרה של פרשיות העוסקות בעניין בניית המשכן, וידועה השאלה האם המקדש הינו לכתחילה או בדיעבד? שהרי מצד אחד

הדיבר הראשון מעשרת הדברות "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ,ב), משמעותו כראש ושורש לכל המצוות,

"ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז). "בתחתית ההר: א"ר אבדימי בר חמה,

יציאת מצרים הינה התהוות ישראל כעם. משפחת יעקב שירדה למצרים בשבעים נפש יוצאת עתה משם עם ייעוד של ממלכת כהנים

לעומת פרשת וארא שפתחה בלשון משפט, כמובא ברש"י, שהקב"ה דיבר משפט עם משה רבנו על שהקשה לדבר ולומר 'למה הרעותה

פרשת שמות מסתיימת בצעקתו המרה של משה רבנו אל ד', בה הוא חוזר כביכול על טענותיו בסנה, על השליחות עצמה