כל הפוסטים בליל הסדר

כל אחד מהמחנות בישראל דורש טוב לעמו, ובכולם יש מי שטובת המדינה לנגד עיניהם, אבל הידברות "אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ" נראית בלתי

בימים אלה, של התקוטטות-רבתי והתכותתות-רבתי (מלשון כתות-כתות, כחידושו היפה של שלונסקי), ראוי לזכור שחג הפסח ויציאת מצרים, ששיאה הרוחני הוא

"חיפשתי איזה מעשה שאני עושה שאף אחד אחר לא עושה אותו והאמת שלא נעים לי, אבל לא מצאתי…" בשנה שעברה,

כרב קהילה אני מקבל מדי פעם בקשות והזמנות ל"וורטים". חברי קהילה שמתקשרים ומבקשים רעיון תורני קצר כדי לשלבו בדברים שהם

וותרו על התחרות – לא "כמה אנשים היינו", "באיזו שעה סיימנו", ו"איזה מטעמים הכנו". הערב הזה חשוב מכדי לשרוף אותו

הדבר היחיד שעוד באמת נותר "בעל פה" כמסורת הלכתית חיה שאינה מקובעת בספרים, אלו המנהגים המשפחתיים, שלא נאמרו בשום ספר

ליל הסדר מסמל משפחתיות יותר מהכל, מה שמדגיש עוד יותר את החסר אצל משפחות שחוו אובדן, שבשולחנן כיסא ריק. כבר