כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

עמדנו ברשימה הקודמת על בעיית הסמכות בחקיקה הדתית. הווה אומר: מרגע שפסקה הסמיכה איש מפי איש עד משה רבנו והתבטלה

בפעם הקודמת הסברנו מדוע מערך כשרות פרטי הוא האפשרות הפחות מוצלחת במציאות של ימינו, ויש לתמוך בכשרות ממלכתית. ואולם, זו

ברשימה הקודמת ראינו כיצד התפתח מקצוע השגחת הכשרות בהלכה. אם במקורות הראשונים מדובר על כך שאדם נאמן על כשרות האוכל

גיל החתונה – א אחת הדילמות הנפוצות ביותר היום היא גיל החתונה. יש הדוחפים את הבנות להתחתן מהר ככל שניתן,

ברשימות הקודמות ניסנו לבסס את הטענה שבעידן המודרני, בו עצם האמונה הדתית התערערה ופשתה רוח של חילון, אין למלחמות הדת

ברשימה הקודמת טענו שבחינה הלכתית אמורה לקחת בחשבון את השינויים שעברה הנצרות לאורך השנים, שינויים שעשויים להוציא אותה מגדר של

ראינו בפעם הקודמת כי לדעת הרמב"ם הנצרות היא עבודה זרה לכל דבר, וממילא יש להחיל עליה את כל האיסורים החלים

ברשימה הקודמת התחלנו לדבר במקומן של הלכות עבודה זרה בעולמנו המודרני. טענתנו הייתה כי משעה שהעיסוק בציור, צילום ופיסול, הפכו

ראינו בפעם הקודמת את הפער העצום שקיים בין הלכות עבודה זרה, האוסרות על עשיית פסלי אדם וציורים של גרמי השמים

בעקבות הרשימות האחרונות שעסקו בדתיות הרצף בגבולותיה של האורתודוקסיה, קיבלתי תגובות שונות ומגוונות. תגובות רבות, נושאן היה משותף: הפחד ממדרון