כל הפוסטים של פכטר עידו (רב, ד"ר, נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

"מפני חטאינו גלינו מארצנו". כל המתפלל את תפילות המועדים מכיר את המשפט הזה. אבל האומנם? אם הייתם שואלים היסטוריונים, הם

מאז שפסקה מסורת הסמיכה בישראל, אי אפשר למנות דיינים שיוכלו לדון בדיני קנסות ולשוב אל משפט התורה. אך כיצד ניתן

אף פעם לא הצלחתי להתחבר למשפט "לשנה הבאה בירושלים", שחותם לנו את הטקסט של ההגדה, לפני שעוברים לפיוטים ששרים בסוף

"אני לא מסוגלת לראות את עצמנו חוגגים את ליל הסדר, חג החירות, השנה", כך אמרה בתו של אחד החטופים, שנמצא

את סיפור יציאת מצרים היה אפשר לספר בהמון דרכים, ואף על פי כן התורה בחרה לספר אותו בצורה מסוימת מאוד.

החודשים האחרונים מאז 7 באוקטובר היו יכולים להיות רגעיה הגדולים ביותר של הציונות הדתית. ואינני מתכוון בהכרח למפלגה הנושאת שם

בימים הללו כולם עסוקים בדבר אחד בלבד – במתן מענה למשבר החמור ביותר שידעה מדינת ישראל מיום הקמתה. כולם מגוייסים

בימים אלה עם ישראל מגוייס כולו למערכה. גם מי שאינו משרת בפועל ביחידות המילואים ואוחז נשק בידו מרגיש מגוייס. אנחנו

מי שתולה את הכל בסנהדרין, שיתכבד ויחשוב כיצד מביאים אותה פעמים רבות אני שומע אנשים אומרים שצריך סנהדרין כדי שניתן

רב שישקיע את מירב זמנו בשיווק וקידום אישי, לא ראוי לתפקיד שאליו מונה ברשימה הקודמת קראנו בדברי הראי"ה קוק והרב