הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)מאז שפסקה מסורת הסמיכה בישראל, אי אפשר למנות דיינים שיוכלו לדון בדיני קנסות ולשוב אל משפט התורה. אך כיצד ניתן יהיה לחדש את הסמיכה לעתיד לבוא, אם אבדה המסורת שלה? הרמב"ם מחלץ אותנו מן המבוכה. לגישתו (סנהדרין ד, יא; מדבריו משמע שאין לגישה זו מקור מפורש), אם כל חכמי התורה בארץ ישראל יחליטו לסמוך דיינים מסוימים, הרי שאלו סמוכים. כך ניתן יהיה להקים מחדש את הסנהדרין.
אך יש בעיה בפתרון הזה. כיצד יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל על דיינים מסוימים שיהיו סמוכים? האם עשרות רבות של רבנים יוכלו להסכים על דבר אחד שכזה? לשם כך, כך נדמה, אנו זקוקים למשיח או לסנהדרין שתכריע בעניין. וחזרה הבעיה למקומה.
דוגמה נאה לבעיה הזו נתגלתה לעינינו בשבועות האחרונים. השותפים: רבנים בכירים בציונות הדתית. הרקע: הבחירות הקרובות לבוא לרבנות הראשית. בעקבות דיל עם מפלגת ש"ס, קיבלה לידיה מפלגת 'הציונות הדתית' הבטחה למינוי רב אשכנזי מזרם הציונות הדתית. יו"ר המפלגה, בצלאל סמוטריץ', כינס 40 רבנים, רובם הגדול מהצד השמרני בציונות הדתית, בראשותו של הרב יעקב אריאל, כדי לבחור את נציג הציונות הדתית לרבנות הראשית. כנסת הרבנים זימנה רבנים להציע את מועמדותם והתנתה זו בהתחייבות חתומה מצידם, שמי שאינו נבחר לא יתמודד על התפקיד הנכסף.
למרבה ההפתעה, מי שנבחר על ידי הרבנים היה מועמד אלמוני יחסית עד אז – הרב הדיין מאיר כהנא. רב העיר פתח תקווה, הרב מיכה הלוי, שהצטייר כמועמד המוביל, נאלץ להסתפק במקום השני. לזמן מה היה נראה שהחזון על הסכמה רבנית על רב אחד מתממש, והרב כהנא יכבוש את כס הרב הראשי לישראל, אלא שאז העניינים החלו להסתבך.
הבחירות לרבנות הראשית נדחו ומלחמת חרבות ברזל פרצה. כהונת הרבנים הראשיים הוארכה, ולעת כתיבת שורות אלו, הבחירות אמורות לחול בקרוב, בסוף חודש מאי. בחודשים האחרונים התנהל קמפיין מאחורי הקלעים שביקש לשכנע את ועדת הרבנים לחזור בה מהחלטתה ולאפשר גם לרב מיכה הלוי להתמודד. זאת, בין היתר, בשל איום מצד המפלגות החרדיות שאם הציונות הדתית תריץ את הרב כהנא, הן יריצו מועמד משלהן, שכנראה יקטוף את הבחירות (לעת עתה, מועמד זה הוא הרב משה חיים לאו, אחיו של הרב הראשי הנוכחי, דוד לאו).
הקמפיין התנהל יחסית בשקט, אך ממש לאחרונה יצא לאור והחל לעורר מהומה. על פי הדיווחים באתר 'סרוגים', הרב דב ליאור הוציא פסק שהורה כי הבחירה ברב כהנא מבוטלת. אל דעתו הצטרפו עוד רבנים מהוועדה, ואף הרב אביגדור נבנצל פסק שאין תוקף לבחירה ברב כהנא. הנימוק: דחיית הבחירות שינתה את המצב, ולכן הבחירה בו מבוטלת. אגב, חיפשתי הסבר מניח את הדעת מה השתנה במרוץ לרבנות הראשית, וטרם מצאתי.
מן העבר השני, רבנים אחרים יצאו בקריאה לוועדה לא לחזור בה מן הבחירה ברב כהנא. ראשון להם היה הרב זלמן מלמד, שבשו"ת עם תלמידים תהה "איך אפשר לבטל החלטה מוסכמת?", וקבע: "לא מתאר לעצמי שרב שחתם יעשה אחרת ממה שחתם", בהתייחס להתחייבותו של הרב מיכה הלוי (הציטוטים מאתר 'סרוגים'). אל הקריאה הזו הצטרפו גם הרב יהודה שלוש, רב מזרח העיר נתניה, והרב רפאל דלויה מהר ברכה, שעל פי דיווח בערוץ 7 אמרו שיש בחזרה מן הבחירה ברב כהנא חילול שם שמיים, וקבעו שהעמידה בהסכם עימו חשובה יותר מתוצאת הבחירות.
אינני רוצה להכניס ראשי בין פוסקי הלכה הגדולים אלא רק ללמוד מכאן לקח עקרוני. שורש הבעיה איננו נעוץ בבחירה ברב כזה או אחר, אלא בניסיון לכפות אחדות במקום שאין כזו. מלכתחילה, לא היה מקום להתערבותה של מפלגת 'הציונות הדתית' בבחירת מועמד ציוני-דתי לרבנות הראשית. הרי את הרבנים הראשיים בוחרת אסיפה ציבורית המונה 150 איש, חלקם רבנים וחלקם אנשי ציבור. מדוע מפלגה צריכה להחליט עבורה על מועמד מוסכם? שישאירו לאסיפה להחליט, וכל מי שעומד בקריטריונים ורוצה בכך, שיגיש את מועמדותו.
בדרך שאינה מוסיפה כבוד לעולם הרבנות, התגלה, שאפילו העולם הרבני בצד השמרני בציונות הדתית, איננו מסוגל להתאחד סביב מועמד מוסכם. ואם הוא לא מסוגל, כל שכן שהציונות הדתית בכללה לא תהיה מסוגלת. ואם היא לא מסוגלת, כל שכן שהעולם הרבני בכללו – כולל החרדי, האשכנזי והספרדי – לא יוכל להתלכד סביב רב אחד. אז חידוש הסמיכה? סנהדרין? הפוליטיקה סביב הבחירות לרבנות הראשית מוכיחה שגם יותר ממאה שנים לייסוד הרבנות הראשית, החלום הזה עוד רחוק מאוד מלהתגשם, אם הדבר בכלל אפשרי.
