'בניית המשכן' מוכיחה שכל אחד יכול
וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ
וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ
כאשר ניתנו הלוחות הראשונים למשה נאמר: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים
חלק נכבד מתוכנה של הפרשה עוסק בבגדיו של אהרן הכהן. אולם הפרשה פותחת דוקא במצות הבאת השמן למאור: וְאַתָּה תְּצַוֶּה
פרשת תרומה מתארת את הכלים שהיו עושים למשכן. בציווי המתייחס לעשיית השולחן נכלל ציווי נוסף: "וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים
בפרשתנו מתוארת מריבה, המתקיימת בין שני אנשים, שבסופה האחד נחבל באחד מאיבריו התורה קובעת עונש לחובל: וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
תודה מיוחדת מגיעה ליתרו, על כך שלימד אותנו להגיד תודה. בעיצומו של המפגש המרגש, שבין יתרו למשה אנו עדים לאמירת
משה בכל כוחותיו מנסה לשכנע את העם ולהכינו לקראת היציאה ממצרים. אולם נסיונותיו אינם נושאים פרי והעם נשאר בעמדתו וכפי
משה נאלץ לעזוב את ביתו ואת משפחתו ולגדול בבית פרעה, בית עבודה זרה. התורה אינה מספרת לנו אודות אותה תקופה
תודה מיוחדת מגיעה ליתרו, על כך שלימד אותנו להגיד תודה. בעיצומו של המפגש המרגש, שבין יתרו למשה אנו עדים לאמירת
'וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים' (שמות י ,כב) ומביא רש"י את