כל הפוסטים של הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)

אפתח בשני סיפורים קצרים. פעם קיבלתי שאלה הלכתית מאישה נשואה שמתברר שבעלה מונע ממנה ללכת לעבוד מחוץ לבית. שאלתי –

נאמר בפרשתנו: "אִישׁ כִּי יִדֹּר… אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". פירש

ברצוני לשתף בסיפור של מורה שטלטל אותי מאוד. המורה שיתפה אותי שבית הספר שלה מקבל תלמידים אתיופים שזה עתה עלו

לאחרונה שמעתי על מיזם חדש תחת השם "שעשני אישה". במיזם זה, משפיעניות רשת ומובילות דעת קהל שאינן דתיות שותפות בקמפיין

דווקא ההבנה שאנו לא יודעים כלום – היא אשר מביאה אותנו לעולם מלא סקרנות לדעת, להיות סבלניים וסובלניים יותר פרשת

הנאורות, שמדברת בשם ערכי יסוד האדם וחירותו, מציעה לנו חברה שבה המיעוטים והקבוצות החלשות יקבלו את חלקם בחסד ולא בזכות

ציצית לא הייתה אצל יהודי אתיופיה, אבל הם אולי היחידים שקיימו את מצוות הציצית כפי שהיא מופיעה בתורה מהו לבוש

בפרשת בהעלותך נאמר על אהרון הכהן שהוא קיים את ציווי ה' כהלכתו בהדלקת המנורה "ויעש כן אהרון". על כך מובא

  ראש חודש הוא יום שמחה, יום חגיגי, ואין עושים בו מלאכה מחוץ לכפר. שלא כמו ביום טוב, מלאכה בכפר

  הפער בין ירושלים המיסטית כפי שתוארה ע"י הקהילה באתיופיה, לבין המפגש עם ירושלים הקונקרטית, בין ירושלים של המיתוס והמציאות