כל הפוסטים של שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)

שנת השמיטה קרבה ובאה. ההשלכות שלה על רוב הציבור הנאמן למצוות – אינה גדולה, מלבד על החקלאים המועטים הצריכים להיערך

יש מחיר כבד להדרה; התוצאה של אי-ההכלה ידועה מראש. כשאדם אינו מוצא את מקומו – אין הוא חש מחויב יותר,

יותר מפעם אחת מזהירה התורה על מידות ומשקולות מתוקנים, וגם בפרשתנו נאמרו פסוקים מפורשים על חובת ההקפדה בתחום זה: "לֹא

האם היינו מצורעים השנה? במידה מסוימת – כן. נפגענו גופנית. אמנם ההשוואה אינה מלאה, ואינה מדויקת. הקורונה היא מחלה ביולוגית.

"וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" – פסוקים אלה מאתגרים את המעשה האמוני ואת ברית המצוות במשך

  האם נזכה בתקופת שיקום? האם נחדש את הברית בינינו? האם נוכל לשוב ולהיות נאמנים לאירוע המכונן שלנו – יציאת

׳זמן חורף׳ השנה – בזמן הקורונה – מיצה מתוך בחורי ישיבות ההסדר ואחרות כוחות מיוחדים. ׳מתווה הישיבות׳ היה יכול להיות

משרד התרבות החליט לפתוח אתרי תרבות ומורשת רבים ללא תשלום ביום השבת, כדי שבין דרכי הבילוי של אלה שאינם נאמנים

מהי רמת הזהירות שאנו חייבים לכונן בתוך עצמנו כדי שלא ליפול בחטא העגל בזמן הזה? זו שאלה כבדת משקל, המחייבת

מה אפשר לקחת אתנו מסיפור המגילה? מתוך שלל הבשורות, טוב לעמוד על נקודת המפנה. אחד הרעיונות הבסיסיים במגילה מופיע בפיוטו