כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

בימים אלה, של התקוטטות-רבתי והתכותתות-רבתי (מלשון כתות-כתות, כחידושו היפה של שלונסקי), ראוי לזכור שחג הפסח ויציאת מצרים, ששיאה הרוחני הוא

  בישראל, כמו בישראל, אין יום דל. מחדל, קרנבל, סקנדל, פסטיבל. השכול והשמחה, האבל והמשתה, מעורבים זה בזה. בשבוע האחרון,

ארץ ישראל שלפני מלחמת ששת הימים הייתה קטנת ממדים, ללא חברון ושכם, בית לחם ויריחו. הכותל המערבי, קבר רחל ומערת

  מנחם אֵלון (תרפ"ג-תשע"ג), שבימים אלה – כמה סמלי, בערב שבת קודש "משפטים" – מלאו עשור שנים לפטירתו, היה איש

אמות הספים נעות בשבועות האחרונים בקצב מזורז. המחלוקת בנוגע לרפורמה המשפטית הפכה לים סוער וגועש של תלונות וטרוניות, הפגנות וביטויי

בסופה של פרשה מרוממת רוח, על שירת הים הנשגבה שכלולה בה, ניסי המתקת המים במרה, השלו והמן, באה פרשה שנראית

חובת השוויון ואיסור ההפליה מוטלת על היחיד, אך ביתר שאת מוטלת היא על השלטון, לפי שכוחם ושררתם מרובה וממילא גם

החתירה לצמצום ההפליה עד למינימום חיונית לשם הטמעת ערכי המשפט העברי בעולם הדמוקרטי והמערבי בן ימינו בלשון ימינו היו ההפליה

השתת מס הייתה מאז ומעולם אמצעי בידי השליט להנהיג את ממלכתו. עיון בדיני המסים שבמשפט העברי חושף בפנינו עולם מרתק

הדברים הקשים שהוטחו ביו"ר הכנסת החדש ובני קהילתו – ולא בפעם הראשונה – מפי ראש ישיבה ורב ראשי לשעבר, חלקם