כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

אחד המאפיינים המרכזיים בעולמה של תורת ישראל הוא ה"מסורה". מסורת, העוברת כתורה שעל פה, מדור לדור. מסורת של תכנים, חידושי

פרשת "ואברהם זקן בא בימים" היא מן הפרשיות הנודעות בספר בראשית. ולוּ בשל העובדה שבקהילות המזרח היא נקראת על ידי

בהקשר המודרני, מתקשר המונח "חניך" עם ילדים צעירים בסניף "בני עקיבא", עם חניך מצטיין בפלוגה צבאית, וכדומה. הופעתו של מונח

סיפור המבול הוא אחד משיאי האסונות בתולדות ימי עולם. עשרה דורות בלבד אחר בריאת האדם, נזר הבריאה. הקב"ה מתבונן בעולמו,

אמרו חכמים: "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד" (קהלת יב, יא). "נטועים"- מה נטיעה זו פרה

מעטים הם הקטעים בתורה שבהם הדרמה מגיעה לפסגות כה גבוהות כמו בסיפור פגישתם של יוסף ואחיו. לאחר שנים של ניתוק,

אחת המחלוקות הידועות בתלמוד בין בית שמאי לבית הלל עניינה במספר הנרות שיש להדליק בימי החנוכה. לדעת בית שמאי, "ביום

פרשת השבוע, כמו גם חג החנוכה שמשתלב בה, יכולים ללמדנו פרק מאלף במעשה אבות ובנים. ראשית הפרשה מדגישה: "אלה תולדות

י"ט כסלו הממשמש ובא, הוא חג הגאולה וראש השנה לחסידות. זו הזדמנות טובה להצדיע לחב"ד ולשתות 'לחיים' עם אחינו החבדניקים

אחת התופעות המציקות ביותר הנגלות לעין הלומד את ספר בראשית היא הלשון הכפולה, כביכול, שבה מדברים רבות מדמויותיו. מצד אחד,