כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

אחת התופעות המעניינות ביותר בסדר התפילה היהודי קשורה לדמותו של גיבור הפרשה, הקוסם מארץ פתור. מזה דורות רבים, יהודי מישראל

פרשת חוקת, כרוב הפרשיות שבספר במדבר, נעה כמטוטלת בין הייאוש לתקווה, בין הכאב והשמחה, בין הצער לשירה. מרים מתה, ועמה

למרות המדרשים המרובים על כל חלקי התורה, שהם כמים שאין להם סוף, אין עוד פרשה בתורה שרש"י טורח להצהיר בראשיתה:

פרשת המרגלים היא מן המאורעות הטראומטיים בתולדות ישראל. בשל חטאם, נגזר על בני הדור כולו, למעט יהושע בן נון וכלב

פסוק אחד הפותח את פרשתנו, נראה משונה ביותר למראית עין: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם

פרשת במדבר היא אחד הסממנים השבטיים המובהקים ביותר בעולמה של תורת ישראל. לצד פירוט מדוקדק של מניין בני כל שבט

חת התופעות הבולטות במציאות ימינו היא נטיית ההמון לשפוט אנשים לא בבית המשפט אלא בכיכר העיר, בבית דין שדה, מבלי

אחת התופעות הבולטות ביותר בעולמו של מקרא היא הייחוס. בשונה מהנהוג בימינו שבהם מבקשים מאדם כי יציין את שמו ושם

מעשה ביהודי שחי בתקופת שלטון האימים והפחד של סטאלין, שהיה יורד בכל בוקר אל הכיכר האדומה במוסקבה, קונה את העיתון

לפני שנים רבות, כך שמעתי מפי דודי, ר' שמואל הכהן איש ירושלים, הגיע ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי לישיבת "עץ חיים",